בג"ץ 7929-23 בג"ץ 7929-23

בתיק בג"ץ 7929/23

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 7929/23

לפני:

כבוד השופטת י' וילנר

כבוד השופט ע' גרוסקופף

כבוד השופטת ר' רונן

העותרים:

1.מחמוד אחמד עמראנה

2.ח'אלד אחמד עמראנה

3.עמאד מחמוד עמראנה

נ ג ד

המשיבים:

1.מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

2.ראש המינהל האזרחי

3.קמ"ט ארכיאולוגיה

4.ועדת המשנה לפיקוח

5.מועצת התכנון העליונה

עתירה לצו על תנאי ובקשה לצו ביניים

בשם העותרים:

עו"ד תאופיק ג'בארין

פסק-דין

השופטת ר' רונן:

במוקד העתירה שלפנינו צווי הריסה שהוצאו ביחס למבנים שבנו העותרים בכפר פראסין שבגדה המערבית. העותרים מבקשים מספר צווים שתכליתם בעיקרו של דבר לעכב את ביצוע צווי ההריסה הללו עד לאחר סיום מצב הלחימה השורר במדינה. בין היתר, ביקשו העותרים כי נורה למשיבים להתקין צו המאריך ומשנה את המועדים בענייני תכנון ובנייה ומקרקעין בשטח הגדה המערבית.

הרקע הרלוונטי לעתירה

1.כעולה מהעתירה על צרופותיה, העותרים הקימו מבנים באדמות חקלאיות בכפר פראסין המשמשים אותם לטענתם כמחסנים לציוד חקלאי ומגורים חקלאיים עונתיים. בחודש יולי 2020 הוצאו למבנים צווי הפסקת עבודה. בעקבות קבלת הצווים הגישו העותרים בקשות להיתרי בנייה. הבקשות נדונו לפני המשיבה 4, ועדת המשנה לפיקוח במנהל האזרחי לאזור יהודה והשומרון, ונדחו בסופו של דבר בהחלטה מיום 21.2.2022. בין היתר נקבע כי הבינוי שהוקם הוא מבנה מגורים שאינו בינוי חקלאי שניתן להקים בשטחים שייעודם חקלאי; כי לא הוגש מסמך המעיד על הסכם חלוקת השטח בין כל הבעלים; וכי הבינוי הוקם בשטח אתר ארכיאולוגי. בהתאם לכך נקבע באותה החלטה כי צווי ההריסה יוותרו על כנם תוך מתן ארכה בת שבעה ימים.

העותרים הגישו למשיבה 5, מועצת התכנון העליונה, עררים כנגד החלטת המשיבה 4. עררים אלה נדחו בהחלטת המשיבה 5 מיום 26.6.2022 תוך שניתנה לעותרים ארכה של 14 יום לביצוע צווי ההריסה. בין היתר קבעה המשיבה 5 כי העותרים הוכיחו בעלות חלקית בלתי מסוימת במקרקעין; כי המבנים הוקמו בשטח שייעודו שמורת טבע; כי מדובר בבניה בתחום אתר ארכיאולוגי מוכרז; וכן כי הבינוי מרוחק מריכוזי בינוי מוסדרים ולא מוצדק מבחינה תכנונית.

2.כנגד החלטת המשיבה 5 הגישו העותרים עתירות מנהליות לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (עת"מ 62112-07-22 שפוצלה בהמשך למספר עתירות אשר הרלוונטיות לענייננו הן עת"מ 47433-12-22; ועת"מ 48447-12-22). ביום 16.8.2022 הוציא בית המשפט לעניינים מנהליים צו ארעי האוסר על מימוש צווי ההריסה. יצוין כי במסגרת תשובת המדינה לעתירות הובהר כי אומנם נפלה שגגה בהחלטת המשיבה 5 שכן, חלק מהמבנים אינם מצויים בשטח ארכיאולוגי אלא סמוכים לו, אך יחד עם זאת נטען כי אין בכך כדי לשנות מהתוצאה לנוכח הטעמים הנוספים שהובאו בהחלטה.

העתירות נדונו במאוחד ביום 7.9.2023. בסיום הדיון, לאחר ששמע את הערות בית המשפט, הודיע בא-כוח העותרים כי הוא חוזר בו מהעתירות. בא-כוח העותרים ביקש כי הצו הארעי שניתן יעמוד בתוקפו למשך 45 ימים על מנת שיתאפשר לו לפנות לקמ"ט ארכיאולוגיה ולנסות להשיג חתימות של בעלי החלקה האחרים – על מנת להגיש בקשות היתר מתוקנות. בהתאם לאמור, בית המשפט דחה את העתירות וקבע כי הצו הארעי האוסר על מימוש צווי ההריסה יעמוד בתוקפו עד ליום 8.10.2023. כמו כן הובהר כי "אין באמור כדי לחוות דעה כלשהי ביחס לנפקות הפעולות שציין ב"כ העותרים שבכוונת העותרים לנקוט ולהיתכנות התכנונית בעקבות אלה".

ביום 28.9.2023 פנה בא-כוח העותרים לבית המשפט לעניינים מנהליים בבקשה להארכת תוקף הצו הארעי. באותה בקשה נטען כי בכוונת העותרים להגיש פנייה לקמ"ט ארכיאולוגיה; וכי העותרים אוספים חתימות של בעלי המקרקעין השותפים בחלקה, לצורך הגשת בקשות היתר מותקנות. בהחלטה מיום 8.10.2023 קבע בית המשפט לעניינים מנהליים (כב' השופט ד' גדעוני) כי "לא הונחה תשתית כלשהו לפעולות שעשו העותרים מאז מתן פסק הדין. לכך מצטרפת התמשכות ההליכים בקשר עם צווי ההריסה כמו גם מכלול הטעמים שעמדו ביסוד דחיית בקשות העותרים ופרק הזמן שניתן לכתחילה בגדרי פסק הדין. במצב דברים זה, לא הצביעו העותרים על הצדקה מספקת להארכה נוספת של תוקף הצו". לפנים משורת הדין, הוארך תוקף הצו הארעי עד ליום 18.10.2023 וזאת תוך שהובהר כי לא תינתן ארכה נוספת.

3.עוד עולה מהעתירה כי ביום 10.10.2023 פנה בא-כוח העותרים למשיבים 3-2, ראש המינהל האזרחי וקמ"ט ארכיאולוגיה, בבקשה לבטל את ההכרזה על אתר העתיקות ולהודיע כי אין לקמ"ט ארכיאולוגיה כל התנגדות לאישור בקשות העותרים להיתרי בניה. ביום 16.10.2023 קיבלו העותרים הודעה לפיה הפנייה הועברה לבחינת הגורמים הרלוונטיים. להודעה זו צורפה ההכרזה בעניין אתר עתיקות כרם א-סרוג' תוך שנמסר כי ההכרזה נעשתה כדין בשנת 2016. ביום 19.10.2023 השיב בא-כוח העותרים להודעה וטען כי בניגוד לאמור בה, החתימה על ההכרזה היא משנת 2020. בהמשך, בימים 22.10.2023 ו-24.10.2023 פנה בא-כוח העותרים למשיבים וביקש לקבל תשובה לעניין בקשתו לביטול ההכרזה על אתר עתיקות.

בנוסף, ביום 12.10.2023 פנה בא-כוח העותרים למשיב 1, מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, וביקש ממנו להוציא צו כללי לדחיית מועדים בנושאי תכנון ובניה ומקרקעין עקב מצב המלחמה במדינה. לטענת העותרים, בעקבות המלחמה הוטלו מגבלות תנועה על הפלסטינים בשטחי הגדה המערבית; וכן, משרדי המת"ק והמנהל האזרחי נסגרו. באותו היום נמסר מלשכת היועץ המשפטי של אזור יהודה ושומרון כי הפניה התקבלה ועם השלמת הטיפול בה תשלח תשובה. כמו כן, באותו היום פנה בא-כוח העותרים גם למשיבה 4 בקשר למבנים המצויים מחוץ לאתרי העתיקות, והודיע כי השיגו את חתימות כל בעלי הקרקע אשר הצהירו כי הם מסכימים לבקשות היתרי הבנייה. נטען כי חרף קבלת החתימות, לא ניתן להגיש בקשה מתוקנת עקב סגירת משרדי המנהל האזרחי ומגבלות התנועה שהוטלו על הפלסטינים בשטחי הגדה המערבית לנוכח המצב המלחמתי השורר במדינה. משכך, ביקש בא-כוח העותרים לעכב את ביצוע צווי ההריסה עד לאחר סיום המלחמה.

נימוקי העתירה

4.ביום 2.11.2023 הוגשה העתירה דנן. במסגרת העתירה ביקשו העותרים שלושה צווים הקשורים ישירות למבנים נושא העתירה: צו המורה על עיכוב ביצוע צווי ההריסה שהוצאו ביחס למבנים; צו המורה לבטל את צווי הכרזת אתרי עתיקות "ח'רבת פארסין" ו"כרם א-סרוג"; וצו המורה לקמ"ט ארכיאולוגיה לאשר את בקשות היתרי הבניה למבנים של העותרים שנבנו לפני פרסום צווי ההכרזה. בנוסף, ביקשו העותרים כי נורה למשיבים להתקין צו המאריך ומשנה את המועדים בענייני תכנון ובנייה ומקרקעין בשטחי הגדה המערבית. כמו כן, העותרים ביקשו כי יינתן צו ביניים האוסר להרוס את המבנים נושא העתירה עד להכרעה בעתירה.

5.לטענת העותרים, בעקבות מצב החירום השורר במדינה, הפלסטינים – ובהם העותרים – מנועים מלעבור ממקום למקום ואף נאסר עליהם להיכנס למתקנים של המנהל האזרחי. לשיטתם, הימנעות המשיב 1 מלהתקין צווים ותקנות להארכת מועדים ודחייתם, כפי שנעשה בתחומי מדינת ישראל וביחס לתושבים היהודים בגדה המערבית – פוגעת בזכויות המהותיות והדיוניות של העותרים אשר אינם יכולים במצב דברים זה להכשיר את המבנים נושא העתירה; נגועה בחוסר סבירות קיצוני; מפלה את העותרים ביחס לאזרחים הישראלים; ועומדים מאחוריה שיקולים זרים. תוצאה זו אף מנוגדת לתכלית חוק תכנון ערים, כפרים ובניינים מספר 79, משנת 1966 החל באזור לפיו לא מוציאים צווי הריסה אלא לאחר מתן הזדמנות לבעל המבנה להגיש בקשה להיתר בנייה להסדרת הבנייה הבלתי חוקית.

6.העותרים הוסיפו וטענו כי ההכרזה על אתרי העתיקות שבנדון נעשתה משיקולים זרים, ללא תשתית עובדתית ומקצועית. יתרה מכך, אין לה תחולה על מבנים שנבנו לפני פרסום ההכרזה.

דיון והכרעה

7.דין העתירה להידחות על הסף.

כעולה מהאמור לעיל, בעניינם של המבנים נושא העתירה התנהל הליך בבית משפט לעניינים מנהליים בירושלים. בפסק הדין שניתן ביום 7.9.2023, ולאור בקשת בא-כוח העותרים, נקבע כי ביצוע צווי ההריסה יעוכב עד ליום 8.10.2023. במהלך אותו חודש העותרים לא נקטו כל פעולה כדי לקבל היתר בניה ביחס למבנים. עוד קודם לפרוץ המלחמה ביום 7.10.2023, פנו העותרים ביום 28.9.2023 לבית המשפט המנהלי בבקשה לעיכוב נוסף במימוש צווי ההריסה. כאמור, בית המשפט קבע כי אין הצדקה ליתן ארכה נוספת, וכי לפנים משורת הדין יוארך הצו הארעי עד ליום 18.10.2023 תוך שהובהר כי לא תינתן ארכה נוספת. העותרים לא פנו לאחר תחילת המלחמה לבית המשפט המחוזי, אלא חלף זאת וחרף האמור, הם הגישו את העתירה דנן בה טענו הפעם כי מצב החירום השורר במדינה מונע מהם לפעול לקבל היתרי בניה למבנים וכי לכן יש לעכב את מימוש צווי ההריסה.

בכך למעשה, מבקשים העותרים במסגרת העתירה דנן להשיג על החלטת בית המשפט המנהלי שניתנה בגדר ההליך שניהלו ביחס למבנים נושא העתירה, שלא להאריך עוד את המועד למימוש צווי ההריסה. הם אף לא ניסו לפנות פעם נוספת לבית המשפט המחוזי – כפי שעשו עד כה. ואולם, הלכה היא שבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות של בתי משפט אזרחיים שניתנו בסמכות (ראו למשל: בג"ץ 3057/20 רועי נ' רשות מקרקעי ישראל (17.5.2020)). משכך, ומבלי שאביע עמדה לגופם של דברים – ברי שלא ניתן לקבל את העתירה ככל שהיא נוגעת למבנים של העותרים, שנדונו גם במסגרת ההליך המנהלי, ודינה להידחות על הסף בהקשר זה.

8.באשר לבקשת העותרים כי נורה למשיבים להתקין צו המאריך ומשנה את המועדים בענייני תכנון ובנייה ומקרקעין בשטחי הגדה המערבית – משנדחתה העתירה ביחס למבנים של העותרים, בשל נסיבות קונקרטיות הקשורות לעניינם, נעדרים העותרים עניין אישי בעתירה ככל שהיא נוגעת לסעד כללי זה. יתרה מכך, העותרים אינם נפגעים ישירות מאי-התקנת צווים המאריכים את המועדים, שכן תוקף צווי ההריסה שהוצאו להם והמועד למימושם נקבעו בהחלטה שיפוטית.

כפי שנקבע זה מכבר בפסיקה של בית משפט זה, חרף הגמשה ניכרת של זכות העמידה, ההלכה היא שבית המשפט לא יידון ככלל בעתירה ציבורית מקום בו יש נפגע ישיר מהמעשה או המחדל נושא העתירה (ראו למשל: בג"ץ 1462/20 ח'טיב נ' משרד הביטחון (6.8.2023); בג"ץ 1637/17 עו"ד הר שמש נ' מנהל רשות המיסים (12.7.2017)). משכך, דין העתירה להידחות על הסף גם ככל שהיא נוגעת לסעדים הכללים המבוקשים בעתירה.

מעבר לאמור, הרי שגם לגופם של דברים, מתן צו שיפוטי המורה על התקנת תקנות או צווים הוא סעד שבית המשפט ממילא נוטה ככלל להימנע מלתתו אלא במקרים חריגים שהמקרה דנן אינו אחד המם (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי, עמוד 223-221 (כרך א', 2010); בג"ץ 8438/16 ארגון אמון הציבור חברה לתועלת הציבור בע"מ נ' שר הפנים, פסקה 4 לפסק-דינה של השופטת ד' ברק-ארז (21.6.2021)).

9.לאור כל האמור, העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה - אין צו להוצאות.