בג"ץ 7939/07 עזיה עבאס מוחמד חליל נ. מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית

1.

לפני בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות. עניינה של העתירה (מיום 19.9.07) בבקשת העותרת 1 (להלן: "העותרת") לקבל היתר לבקר את בנה, אשר במועד הגשת העתירה היה כלוא במתקן כליאה בישראל (להלן: "בקשת העותרת"). ביום 24.10.07 הונפק עבור העותרת ההיתר המבוקש, ולבקשת העותרים, החלטתי ביום 3.12.07 להורות על מחיקת העתירה. מכאן הבקשה לעניין ההוצאות.

2.

העותרים טוענים כי עתירתם הוגשה נוכח אי מענה ממושך מצד המשיב לבקשת העותרת. לטענתם, עוד בחודש אוגוסט 2006 הגישה העותרת את בקשתה למשיב. ביום 26.2.07 פנה העותר 2 למשיב בבקשה לקבל מענה לבקשת העותרת, אולם לא זכה למענה. בשל כך הוגשה עתירה זו. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, מבדיקה שערכה לשכת היועץ המשפטי במשרדי המשיב, עולה כי העותרת אכן הגישה את הבקשה האמורה, אולם לא בנוגע לבנה, כי אם לגבי אדם אחר, שאינו קרוב משפחה של העותרת. יתר על כן, המשיב טוען כי כבר ביום 7.3.07 השיב לפניית העותר 2, ובתגובתו ביקש כי לפניה יצורפו יפויי כוח, כמו גם המועדים בהם נטען כי נעשתה פנייה לרשויות האזור. לבסוף, טוען המשיב כי בניגוד לטענת העותרים בעתירתם, לפיה שלחו לו את יפויי הכוח שהתבקשו ביום 14.5.07, הרי שבבדיקה שנערכה הן במערכת הממוחשבת והן בעותקים הקשיחים המתויקים אצל המשיב, לא נמצא תיעוד לכך. עם זאת, המשיב מציין כי בשלב מאוחר יותר המציאו לו העותרים אישור משלוח דואר רשום על משלוח מסמכים אלה.

3.

בתשובתם לתגובת המשיב, טוענים העותרים כי ככל הנראה נפלה טעות ברשימות שהעביר הצלב האדום למשיב, שכן אין העותרת מכירה את האדם המצוין ברישומי המשיב כמי שהיא ביקשה לבקרו. לטענתם, בכל מקרה היה על המשיב להודיע לה על כך בתשובתו לפניית העותר 2. בנוסף, טוענים העותרים כי אף אם תקופת חוסר המענה מצד המשיב תימנה החל מיום שליחת יפויי הכוח על ידם (14.5.07), הרי שעדיין מדובר בתקופה ממושכת באופן בלתי סביר. לעניין אי קבלת יפויי הכוח שנשלחו על ידם, טוענים העותרים כי טענה זו של המשיב אינה מתיישבת עם מכתבו מיום 10.3.08, לפיו למד לגלות כי טבלת ביקורי הכלואים שהוגשה לו ביום 26.2.07 לא טופלה עדיין, וכי הוא החל לטפל בה עוד באותו היום. לטענתם, לא ברור כיצד התכוון המשיב לטפל בטבלה זו, כשהעברת יפויי כוח מהווה תנאי לכך. לבסוף, בתגובה לטענת המשיב – כי למרות קשרו הרציף עם העותר 2, לא העלה הוא לפניו כל טענה או שאלה לעניין העותרת עד ליום הגשת העתירה – טוענים העותרים כי די במיצוי ההליכים שנעשה, וכן כי מניסיונו של העותר 2 פניות טלפוניות בנושאים מסוג זה נתקלות במענה לקוני וקבוע לפיו "הנושא בטיפול".

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובטענת בעלי הדין, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. הכללים לעניין חיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה (ראו בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, (1993)). על פי כללים אלו יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים, האם היה שיהוי בהגשת העתירה, והאם עצם הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד. אין חולק כי עתירה זו עוסקת בעניין הומניטרי המחייב מתן מענה הולם לפונים ובתוך זמן סביר. אף אם אניח כי טעותו של ארגון הצלב האדום היא שהובילה לעיכוב בטיפול בבקשת העותרים עד למועד שליחת יפויי הכוח על ידם (14.5.07), אין בכך בכדי להסביר מדוע התעכב הטיפול בפנייתם בלמעלה מחמישה חודשים נוספים עד להגשת העתירה ואף לאחר מכן, וזאת בפרט משציין המשיב כי העותרים אכן המציאו לו אישור על שליחת יפויי הכוח בתאריך המצוין לעיל. יתר על כן, ממכתב המשיב מיום 10.3.08 עולה כי המשיב התמהמה בטיפולו בעניין העותרים, והגשת העתירה היא שהובילה לזירוז הטיפול בעניין הנדון.

5.

לפיכך, דין הבקשה להתקבל. המשיב ישא בשכר טרחת עו"ד העותרים בסך של

3,000 ₪ ובהוצאות העותרים בסך של 500 ש"ח. סכום זה נקבע בשים לב לסיום ההליך על-ידי המשיב בלא צורך בקיום דיון בעתירה לגופה כמו גם בשים לב לחלק היחסי שהיה לעותרת בעיכוב בטיפול בעניינה – אם באופן הפניה לצלב האדום ואם בשל התקלה שנפלה במשרדי הצלב האדום ושאינה באחריות המשיב. סכומים אלה ישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.