פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 7959/99 ועד העובדים של החברה קדישא גחש"א לתל אביב והמחוז נ. השר לעני

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · שכר מירבי בחברה קדישאעתירה מנהלית נגד החלטת שר הדתות בדבר תנאי רשיון של חברה קדישא

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העתירה נגד החלטת שר הדתות לקבוע בתנאי הרשיון של חברה קדישא תקרת שכר של שלוש פעמים השכר הממוצע במשק נדחתה. בית המשפט קבע כי לשר הייתה סמכות לקבוע תנאים כאלה מכוח תקנות חברות לענייני קבורה, וכי שיקול דעתו עמד במתחם הסבירות. פסק הדין אינו מונע טענות אינדיבידואליות של עובדים בדבר שכרם.

העובדות

העותר הלין על החלטת שר הדתות לקבוע ברשיון שניתן לחברה קדישא כי השכר המירבי לעובדים ולבעלי תפקידים לא יעלה על שלוש פעמים השכר הממוצע במשק. בית המשפט בחן את העתירה ואת התשובה לה ודחה אותה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם היה לשר הדתות סמכות לקבוע ברשיון של חברה קדישא תנאים בדבר השכר המירבי של עובדיה?
  2. 2.האם שיקול דעתו של השר בקביעת שכר מירבי של שלוש פעמים השכר הממוצע במשק היה סביר?

הלכות

  1. 1

    שיקול דעתו של השר נבחן במתחם הסבירות, על רקע המציאות שהתגלתה באשר למשכורת שהחברה קדישא שילמה.

    ״כי שיקול הדעת שהופעל על ידי השר הוא המתחם הסבירות, וזאת על רקע המציאות שהתגלתה בפניו ובפנינו״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • חברה קדישא
  • שכר מירבי
  • רשיון
  • שר הדתות
  • סמכות
  • מתחם הסבירות
  • שיקול דעת
  • עתירה
  • שכר ממוצע במשק

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

גבוה לצדק

בג"ץ

7959/99

בפני:

כבוד הנשיא א' ברק

כבוד

השופטת ד' ביניש

כבוד

השופט א' ריבלין

העותר

:

ועד

העובדים של החברה קדישא גחש"א

לתל

אביב והמחוז

נגד

המשיבים

:

1.

השר לענייני דתות

2.

חברת קדישא גחש"א לתל אביב והמחוז

בקשה למתן צו על תנאי

תאריך

הישיבה:

י' באדר א התש"ס

(

16.02.00

)

בשם

העותר

:

עו"ד פיי יורם

בשם

המשיב

מס' 1:

עו"ד רוקסנה שרמן-למדן

בשם

המשיב מס' 2: עו"ד פלס ערן

פסק-דין

העותר מלין על החלטתו של שר הדתות לקבוע, ברשיון שניתן לחברה קדישא, כי השכר המירבי שיינתן לעובדים ולבעלי תפקידים בחברה לא יעלה על שלוש פעמים השכר הממוצע במשק, בחנו העתירה והתשובה לה. שוכנענו בשני

אלה: ראשית , כי השר היה מוסמך לקבוע ברשיון תנאים באשר לשכר המירבי שישולם לעובדי חברה קדישא סמכותו זו מעוגנת בסעיף 4(ב) לתקנות שירותי הדת היהודיים (חברות לענייני קבורה), התשכ"ז1966-; שנית , כי שיקול הדעת שהופעל על ידי השר הוא המתחם הסבירות, וזאת על רקע המציאות שהתגלתה בפניו ובפנינו באשר למשכורת שהחברה קדישא שילמה.

מטעמים אלה, דין העתירה להדחות. למותר לציין שאין בפסק דיננו גם כדי למנוע טענות של עובדים אינדיבידואלים באשר לשכרם שלהם. כמובן טענות אלו תידונה תמיד במסגרת נורמטיבית, שנקודת המוצא שלה הוא פסק דיננו שלנו, לפיו התנאי שקבע המשיב הוא כדין.

העתירה נדחית.

ניתן היום, י' באדר א' התש"ס (16.02.00),

בפני באי כוח הצדדים.

ה נ ש י א ש ו פ ט

ת ש ו פ ט

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

99079590.

A04

/דז/

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1שיקול דעתו של השר נבחן במתחם הסבירות, על רקע המציאות שהתגלתה באשר למשכורת שהחברה קדישא שילמה.