בג"ץ 7973/07 עאצי ראדה נ. משרד הפנים

השופט א' א' לוי:

1.

העותרת, ילידת שנת 1975 נולדה בישראל, ובשנת 1988 עזבה לתחומי האזור לאחר נישואיה של אמה לתושב פלסטיני. האם ויתרה על אזרחותה הישראלית, ובעקבות כך יש לראות גם בילדיה הקטינים, ובכללם העותרת, כמי שויתרו על אזרחותם (ראו סעיף 10(ו) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952). בשנת 1990 נישאה גם העותרת לתושב האזור, אולם לאחר שלוש שנים התגרשה ממנו כשהיא אם לשני ילדים. גם האם התגרשה לבסוף מבעלה, ובשובה לישראל הוחזרה לה אזרחותה מכוח הנוהל אותו קבע המשיב בעקבות בג"צ 2271/98 דונה עאבד נ' שר הפנים , פ"ד נה(5) 778. על פי

נוהל זה, היו זכאים גם ילדיה של האם המתגוררים עמה לרישיון ישיבה מסוג א/5, שלאחריו ניתנת, על דרך הכלל, אזרחות ישראלית ובלבד שהוכיחו כי הם גרים עם האם ומרכז חייהם בישראל.

2.

בבקשה שהגישה למשיב בחודש פברואר 2002, טענה העותרת כי היא גרושה ושבה לישראל בשנת 1994, ומאז היא מתגוררת בכפר ברא בדירה אותה שכרה מאחר. לאור זאת, היא ביקשה כי תושב לה אזרחותה, דא עקא, אז החל להתקבל מידע הסותר את העובדות עליהן ביססה העותרת את בקשתה. וכך לדוגמה התברר מתצהיר של אמה כי העותרת גרה עמה בבית אחיה, וכן שהיא נישאה מחדש לתושב האזור, ובחודש אפריל 2004 אף נולד לה ממנו ילד. כאשר נתבקשה לתת הסברים לאותן סתירות, טענה העותרת כי היא מתגוררת בבית סבה, ואת דבר נישואיה לא חשפה מחשש כי יגורש בן זוגה הואיל והוא שוהה בישראל שלא כדין. בעקבות כך ונוכח סתירות נוספות בגרסתה עליהן הצביע המשיב, הוחלט לדחות את בקשתה להשבת האזרחות, ואף בוטל רישיון השהייה שניתן לה. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה שבפנינו.

3.

לאחר שעיינו בעתירה ונספחיה והאזנו לטיעוני הצדדים, לא מצאנו כי בידינו להושיט לעותרת סעד. ראשית, הואיל וההחלטה על דחיית הבקשה הובאה לידיעת העותרת כשנתיים לפני הגשת העתירה, ועל כן מדובר בשיהוי ניכר, שבעתירות הנבחנות על פי מצב עובדתי עדכני, לא ניתן להתגבר עליו. שנית, העותרת חטאה בחוסר ניקיון כפיים כאשר מטעמים השמורים עמה החליטה שלא לחשוף את עובדת נישואיה לתושב האזור, ולמגורים עמו בכפר ברא. שלישית, העותרת הנה אשה נשואה, שאינה סמוכה על שולחן אמה, ועל כן אין היא עומדת בדרישות הנוהל שנקבע בעקבות בג"צ 2271/98 הנ"ל.

נוכח האמור, העתירה נדחית.