בג"ץ 798/12 יונס סנאא נ. שר הפנים

א.

העותרת בנתה ללא היתר מבנה בן כ-300 מ"ר באיזור חקלאי, וגם הורשעה בפלילים, אך ביצוע צו הריסה שניתן נדחה, גם בשל עתירה זו. העותרת יזמה תכנית להכשרת המבנה, והתכנית הופקדה על-ידי הועדה המקומית. ואולם, בטרם אישורה הודיע יו"ר הועדה המחוזית ליו"ר הועדה המקומית כי נדרש לתכנית אישור לפי סעיף 109(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, המרשה לשר הפנים להודיע כי תכנית טעונה אישור ומתנה את מתן התוקף באישור. הועדה המקומית אישרה את התכנית, בכפוף לאישור השר (13.6.11). לימים לא אושרה התכנית על ידי יו"ר הועדה המחוזית (אשר לו הואצלה סמכות השר) - (27.10.11 ועוד).

ב.

העתירה נסמכת על תיקון 43 לחוק התכנון והבניה, בו הורחבו סמכויות הועדות המקומיות, וטוענת כי הנושא דנא בסמכות הועדה המקומית, שכן כל תכניו עניינם ניוד שטחים ללא פגיעה בגן לאומי, מקום קדוש או מקורות מים, או בגודל שטחי ציבור ושטחים חקלאיים.

ג.

בתגובת המדינה נטען, בין השאר, כי הסמכות על-פי סעיף 109 היא סמכות בקרה על הועדות המקומיות, וכוללת – בין היתר – וגם בנידון דידן – העברת הערות לועדה המקומית מראש. עוד נטען, כי הועדה המקומית אישרה תכנית זו בעקבות בניה בלתי חוקית גדולה, ולשם לגיטימציה למבנה, המשנה את ייעודו של השטח, בלא שניתנה הדעת לבניה הבלתי חוקית שהיא אמה הורתה של התכנית.

ד.בפנינו טען עו"ד אבו חוסיין בכשרונו כל הניתן להיטען – אך לא שוכנענו כי יש מקום להתערבותנו בהחלטתו של יו"ר הועדה המחוזית. נזכיר מושכלות ראשונים, כי מעיקרא בניה בלתי חוקית על פניה היא נקודת מוצא לא חיובית – ואדרבה – כבסיס לתכנית. בתי המשפט מצווים שלא ליתן ידם להכשרת בניה כזאת, לא כל שכן בניה בהיקף גדול באדמה חקלאית. שנית, סמכות השר (ויו"ר הועדה המחוזית בהאצלה) לפי סעיף 109 עודה על ספר החוקים, וכך ראוי, גם לאחר תיקון 43. אכן, ניתן לערור על תכנית מקומית בפני הועדה המחוזית; אך הסמכות לפי סעיף 109, ולעניין זה נחה דעתנו, מופעלת בשלב ראשון בטרם אישור התכנית בועדה המקומית, בחינת "ראו הוזהרת" לועדה המקומית, ורק לאחר האישור בועדה המקומית בא השלב השני, הסופי, בהפעלת סעיף 109. כך אירע כאן. לא ראינו דופי מבחינת המשפט המינהלי, אם של שיקולים זרים ואם של אי סבירות, בהפעלת הסמכות. על כן איננו נעתרים לעתירה. העותרת תשלם הוצאות שר הפנים והועדה המחוזית בסך 10,000 ₪.