בג"ץ 7983-23 בג"ץ 7983-23

השופטת י' וילנר:

1.העתירה שלפניי מופנית כלפי החלטתו של בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה (כב' הרב א' אבידר) מיום 10.9.2023, שבגדרה קבע בית הדין כי נתונה לו הסמכות לדון במזונות ילדים במסגרת תביעת גירושין שהגישה המשיבה 2 (להלן: המשיבה) נגד העותר.

2.כעולה מן העתירה, העותר והמשיבה (להלן ביחד: הצדדים) נישאו זה לזו ביום 11.10.2012 ובמרוצת השנים נולדו להם ארבעה ילדים (להלן: הקטינים). ביום 26.6.2023 הגישה המשיבה תביעת גירושין לבית הדין הרבני, וכן בקשה לכרוך לתביעתה את עניין מזונות הקטינים. בהמשך לכך, ביום 13.7.2023 הגיש העותר תביעה נגד המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה, ובצדה בקשה כי בית המשפט יקבע שנתונה לו הסמכות לדון בסוגיית מזונות הקטינים, כמו גם המשמורת עליהם. לאחר שהצדדים הגישו את תגובותיהם לעניין הסמכות לדון בסוגית המזונות, ביום 10.9.2023 קבע בית הדין הרבני כי הסמכות האמורה נתונה לו, תוך שהציע לצדדים לנהל משא ומתן ולהגיע להסכמות בנושא זה. בעקבות החלטתו הנ"ל של בית הדין הרבני הגישה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה בקשה למחיקת כתב התביעה שהגיש העותר, וביום 29.10.2023 קבע בית המשפט כי "איננו יושב כערכאת ערעור על כבוד בית הדין הרבני" (החלטת בית המשפט מיום 29.10.2023) ושהצדדים יעדכנו בתוך 40 ימים האם החלטת בית הדין לעניין סמכותו האמורה הפכה לחלוטה.

3.מכאן העתירה שלפנינו שבמסגרתה טוען העותר, בעיקרו של דבר, כי בית הדין הרבני חרג מסמכותו עת שכרך את מזונות הקטינים לתביעת הגירושין של המשיבה ללא הסכמתו של המשיב; וכן כי שגה בקביעתו שנתונה לו הסמכות לדון בעניין מזונות ילדים, שעה שישנן עתירות תלויות ועומדות בסוגיה זו לפני בית משפט זה.

4.דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

העתירה דנן מכוונת כלפי החלטתו של בית הדין הרבני האזורי, אולם העותר בחר שלא להגיש בקשת רשות לערער על החלטה זו לבית הדין הרבני הגדול (כאמור בסעיף קלב לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג). לטענתו, החלטת בית הדין הרבני האזורי מבוססת על מספר פסקי דין של בית הדין הרבני הגדול, במסגרתם נקבע כי לבית הדין הרבני נתונה הסמכות לדון במזונות ילדים. העותר מציין כי על פסקי דין אלה מונחות בפני בית משפט זה מספר עתירות התלויות ועומדות, ולדבריו, בהינתן מצב זה, "אין כל טעם בהגשת ערעור לביה"ד הרבני הגדול קודם להגשת העתירה" (סעיף 2 לעתירה). ואולם, ברי, כי אין בנסיבות האמורות כדי לאפשר לעותר "מסלול עוקף" להליכי הערעור הקבועים בדין לשם השגה על החלטתו של בית הדין הרבני האזורי (ראו: בג"ץ 7107/23 פלוני נ' בית דין רבני אזורי ירושלים, פסקה 5 (30.10.2023)), משל היה בית משפט זה קפנדריא. משאלה הם פני הדברים, ובהינתן קיומו של סעד חלופי – דין העתירה להידחות (ראו, מני רבים: בג"ץ 8284/21 תזמורת ירושלים מזרח ומערב נ' משרד התרבות והספורט מדינת ישראל, פס' 10 (27.2.2022)).

5.העתירה נדחית אפוא ומאליה נדחית הבקשה לצו ביניים.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.