פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 7986/03 יעקב יחיאל נ. שר הבטחון

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · התנדבות לשירות סדיר וסירוב לגיוסעתירה לבג"ץ נגד שר הביטחון לבקשת צו עשה ליתן טעם מדוע לא יגויס העותר

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העותר, שנבדק לגיוס בשנת 1988 ולא נמצא מתאים, ביקש בשנת 2000 להתנדב לשירות סדיר והבקשה נדחתה. בג"ץ קבע כי שיקול הדעת של הרשויות המוסמכות לא נפל בו פגם, ולכן דחה את העתירה.

העובדות

העותר נבדק לגיוס בשנת 1988 והוחלט שאין מקום לגייסו, והוא לא השיג על ההחלטה. בשנת 2000 פנה להתנדב לשירות סדיר, והבקשה נידונה בידי בעלי סמכות שונים, ונדחתה לאחר שיקול של נתוניו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להתערבות בית המשפט בהחלטת הרשויות המוסמכות שלא לגייס את העותר לשירות סדיר בצה"ל?

הלכות

  1. 1

    לרשויות המוסמכות מסור שיקול דעת שלא לגייס לצבא אנשים שלדעתן אין זה ראוי לגייסם, ובית המשפט לא יתערב כאשר לא נמצא פגם בשיקול דעתן

    ״אין חולקים על כך ששיקול דעת מוקנה לו למשיב ולבעלי הסמכות על-פי חוק שירות ביטחון שלא לגייס לצבא אנשים שלדעתם אין זה ראוי לגייסם״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • שירות ביטחון
  • שיקול דעת
  • עתירה
  • שר הביטחון
  • צבא הגנה לישראל

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט

העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ

7986/03

בפני:

כבוד השופט מ' חשין

כבוד השופטת ד' ביניש

כבוד השופט ס' ג'ובראן

העותר:

יעקב יחיאל

נ ג ד

המשיב:

שר הבטחון

עתירה למתן צו על-תנאי

תאריך הישיבה:

כ"ד בשבט תשס"ד (16.2.04)

בשם העותר:

בעצמו

בשם המשיב:

עו"ד יובל רויטמן

פסק-דין

השופט מ' חשין:

עתירת העותר לפנינו היא כי נורה את המשיב, שר הביטחון, לבוא וליתן טעם מדוע לא יעשה לגיוסו לשירות בצבא הגנה לישראל. המשיב הסביר בתשובתו בכתב, באורח מפורט, מדוע אין הוא נענה לבקשת העותר, ולהשלמה הוספנו ושמענו טיעונים על-פה מפי העותר עצמו ומפי בא-כוח המשיב.

עיקרי הדברים הם אלה, שבשנת 1988, בעת שהגיע לגיל גיוס, התייצב העותר לבחינת כושרו והתאמתו לשירות ביטחון. העותר עבר בדיקות רפואיות ובדיקות אישיות כמקובל, ולסופן של אותן בדיקות הוחלט כי אין מקום לגייסו לשירות ביטחון. העותר לא השיג על החלטה זו.

בחלוף כעשר שנים, בשנת 2000, והוא כבן עשרים ותשע, פנה העותר ללישכת גיוס וביקש להתנדב לשירות סדיר. בקשה זו שלעותר נידונה בידי בעלי סמכות רבים, ומיקצתם אף ראיינו אותו באורח אישי. כך, למשל, ראיין את העותר ראש חטיבת תיכנון ומינהל כוח-אדם בצה"ל. לסופם של ההליכים הוחלט, לאור מיכלול נתוניו, שלא להיעתר לבקשתו של העותר. השאלה הנשאלת היא אם החלטה זו האחרונה החלטה היא שראוי כי נתערב בה ונהפכנה על פיה?

אין חולקים על כך ששיקול דעת מוקנה לו למשיב ולבעלי הסמכות על-פי חוק שירות ביטחון שלא לגייס לצבא אנשים שלדעתם אין זה ראוי לגייסם. האם בעניינו של העותר נפל פגם בשיקול דעתם אל אלה? תשובתנו לשאלה היא בשלילה. שמענו את טיעוניו של העותר, ועם כל הבנתנו לבקשתו לא נמצא לנו כי נפל פגם בשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות עד שנוכל לצוות עליהן כבקשתו.

העתירה נדחית.

היום, כ"ד בשבט תשס"ד (16.2.2004).

ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03079860_G03.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1לרשויות המוסמכות מסור שיקול דעת שלא לגייס לצבא אנשים שלדעתן אין זה ראוי לגייסם, ובית המשפט לא יתערב כאשר לא נמצא פגם בשיקול דעתן