בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 7986/04
בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
השופט א' א' לוי
כבוד השופטת מ' נאור
העותר: עזרא שמואלי
נ ג ד
המשיב: המוסד לביטוח לאומי
עתירה למתן צו על תנאי
פסק – דין
השופטת א' פרוקצ'יה:
1.העותר מבקש כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק יתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה אשר קבע את דרכי חישוב קצבת הזקנה שהעותר זכאי לה.
2.העותר הינו יליד 1933, ושולמה לו לאורך שנים קצבת נכות כללית בתוספת קצבת תלויים בגין בת זוג לפי סעיף 199(1) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן – "החוק"). עם הגיעו לגיל 65 ב-1.5.98, החלה להשתלם לו קצבת זיקנה בגובה קצבת הנכות הכללית, ששולמה לו טרם הגיעו לגיל 65. בחודש אפריל 2001 מלאו לבת זוגו של העותר 60 שנה והיא החלה לקבל קצבת זקנה בעצמה. מאותו מועד הופסק תשלום התוספת בעד בת זוג שנכללה עד אותו זמן בקצבת הזיקנה ששולמה לעותר.
3.בית הדין האיזורי לעבודה קיבל תביעה של העותר וקבע כי חל עליו סעיף 251 לחוק כפי שתוקן ב-1.9.02 בתיקון מס' 54. משמעות הדבר היא כי הוא זכאי לקצבת זקנה בצירוף גמלה נוספת לנכה, שהינה סכום השווה להפרש שבין קצבת נכות וסכום קצבת הזקנה. המוסד לביטוח לאומי ערער על קביעה זו לבית הדין הארצי לעבודה.
4.בית הדין הארצי קיבל את ערעור המוסד לביטוח לאומי וקבע כי בחינת זכאות העותר לקצבת זיקנה צריכה להיעשות על פי סעיף 251 לחוק טרם תיקונו כאמור. על פי הוראת מעבר באותו תיקון לחוק, תחולת התיקון מתייחסת לגבי גבר רק על מי שמלאו לו 65 שנים ביום 1.1.02. כיוון שלעותר מלאו 65 שנים ביום 1.5.98, חלה עליו הוראת סעיף 251 טרם תיקונה. הוראה זו במקורה קובעת כי קיצבת הזקנה מחליפה את קצבת הנכות ששולמה לנכה קודם לכן, אולם היא לא תיפחת מרמת קצבת הנכות האחרונה לה היה זכאי עובר לגיבוש זכותו לקיצבת זיקנה. כן קבע בית הדין כי עם הגיע בת זוגו של העותר לגיל 60, בדין הופחתה מקצבת הזיקנה המשולמת לו תוספת התלויים ששולמה לו קודם לכן.
4.בעתירתו, טוען העותר כי בית הדין הארצי לא התייחס לטענותיו; כן הוא טוען כי סעיף 251 לחוק על פי תיקונו הוא סעיף מפלה בין נכים לנכים הזכאים לקיצבת זיקנה, וכי על בית משפט זה להתערב ולשנות את הדבר.
5.דין העתירה להידחות. כלל הוא כי בית משפט זה לא יתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה אלא מקום שמתגלית בפסק טעות משפטית מהותית אשר הצדק מחייב התערבות כדי לתקנה (בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י מ(1) 673; בג"צ 840/03 ארגון כבאים מקצועיים בישראל – ועד הכבאים נ' בית הדין הארצי לעבודה,
פד"י נז(6) 810).
לא מצאנו בפרשנות שנתן בית הדין הארצי לעבודה לסעיף 251 לחוק, והאופן בו יישם פרשנות זו לעניינו של העותר, משום טעות, ולא כל שכן טעות מהותית, אשר הצדק מחייב לתקנה. לפיכך, אין העתירה מגלה עילה להתערבותנו.
העתירה נדחית על הסף.
ניתן היום, ב' בטבת תשס"ה
(14.12.04).
ש ו פ ט ת ש ו
פ ט ש ו פ ט ת