בג"ץ 8/05לימה עבד אל פתאח אחמד סמאן נ. שר הפנים

1.בפני בקשה לפסיקת הוצאות. עניינו של ההליך שבכותרת בבקשת איחוד משפחות שהגישו העותרים ביום 28.4.00. הטיפול בבקשה הוקפא לפי החלטת הממשלה מיום 12.5.02, ובהמשך, עם שינוי מדיניות לגבי בקשות שהוגשו טרם ההחלטה, הומשך הטיפול בבקשה. העותרים טוענים כי מבוקשם ניתן להם רק בעקבות הגשת העתירה, ולאחר שנגרמו להם הוצאות כבדות בשל התנהלות המשיב.

2.המשיב טוען כי במסגרת הטיפול המחודש בבקשה נודע לו כי העותר מתגורר בקלקיליה, וזאת אף לגרסת העותרת ובעלה. לפיכך, לא הוכח מרכז חיים של התא המשפחתי בישראל, ולפיכך לא היה פסול בהחלטת המשיב. המשיב הוסיף, כי טענת העותרים לפיה מרכז החיים היה בקלקיליה בשל אי אפשרות לשהות חוקית בישראל, לא נטענה בפניו בהליכים הקודמים וממילא לא ניתן היה לדון בבקשה על יסוד מידע זה. עם זאת, הוחלט לפנים משורת הדין ליתן לעותר אישור שהייה זמני לצורך בחינה מחודשת של הבקשה. לפיכך סובר המשיב כי אין מקום לפסיקת הוצאות כנגדו. העותרים הגיבו לתגובה זו, וטענו כי המשיב יכול היה לזמנם ולברר מדוע מתגורר העותר בקלקיליה. עוד נטען כי המשיב הוא שהנחה את העותרת כי על העותר לצאת מתחומי מדינת ישראל כדי שלא ישהה בה שלא כדין. דבר זה עולה הן מתכתובות קודמות בין העותרים למשיב והן מכתב העתירה. ממילא אין המדובר במידע חדש שנודע למשיב לאחר הגשת העתירה וקמה עילה לחייב המשיב בהוצאות.

3.לאחר עיון בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. אין חולק בין הצדדים כי הסעד נתקבל לאחר הגשת העתירה וכן כי יש בשאלת "מרכז החיים" בכדי להשליך על הזכאות שבדין לעניין זה. גדר המחלוקת הינו אפוא אם בעת נקיטת ההליך היו העותרים זכאים לסעד, אם לאו. בעוד שהעותרים אינם חולקים כי עותר מס' 2 התגורר ומתגורר בקלקיליה, חלוקים הם בשאלה אם המשיב ידע על הסיבה למגורים אלה טרם הגשת העתירה. בעניין זה הוכיחו העותרים (נספחים ב' וג' לעתירה) כי הובא לידי המשיב כי מקום המגורים הינו בקלקיליה בשל היעדר אישור שהייה ובשל הנחיות של המשיב לפיהם על עותר מס' 2 לעזוב זמנית לקלקיליה. במצב דברים זה, לא ניתן עוד לתלות בעותרים את האשם בכל הנוגע לצורך בהגשת העתירה. יחד עם זאת, הובהר בתגובת המשיב כי גם לאחר הגשת העתירה ניתן הסעד לפנים משורת הדין, שכן יש עדיין לברר את טענות העותרים לאשורן. לעמדה זו יש ליתן משקל שכן משמעותה הינה כי אמנם העתירה הביאה לקבלת סעד, אולם לא בהכרח לסעד שנתבקש.

4.בשקלול כלל הנסיבות לעיל והעובדה כי לא נתקיים דיון בעתירה עצמה, שוכנעתי כי המשיב יחוב בשכר טרחת העותרים בסך של 6,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן החלטתי ועד לתשלום בפועל.