בג"ץ 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ. בוריסי יצחק

1.המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה בגין תאונה שאירעה לו בעבודה. בין היתר, טען שהתאונה מהווה תאונת דרכים במובן חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה1975-. הדיון פוצל כך שתחילה נדונה השאלה אם התאונה הינה תאונת דרכים. הטענה נדחתה על ידי בית המשפט. בשלב מאוחר יותר, במהלך דיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי, ביקש המשיב שבית המשפט ימנה מומחה רפואי בתחום האורטופדיה לשם הוכחת מצבו הרפואי עקב התאונה. לאחר שמיעת טענות הצדדים, נעתר בית המשפט לבקשה. על החלטה זו הוגשה הבקשה לרשות ערעור שבפני.

2.טענת המבקשת היא שלא היה מקום למנות מומחה רפואי היות שהמשיב לא עמד בדרישות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984-, על פיה "רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין...".

3.דעתי היא, שבנסיבותיו המיוחדות של המקרה, אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. על פי הסיפא של תקנה 127 הנ"ל, "רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו". על פי תקנה 130 לתקנות רשאי בית המשפט בכל עת, לאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע טענותיהם, למנות מומחה לענין שבמחלוקת בין הצדדים.

נראה לי, שבנסיבותיו המיוחדות של המקרה, רשאי היה בית המשפט לעשות שימוש בסמכות הנובעת מצירוף שתי התקנות הנ"ל ולמנות מומחה רפואי. המדובר בתיק בו נמשך הדיון זמן ניכר קודם שמונה המומחה הרפואי. בתחילת הדיון, כשטענת המשיב היתה שהתאונה היתה תאונת דרכים, נמנע ממנו להגיש חוות דעת רפואית של מומחה מטעמו. כך, משום שבתביעות לפי חוק הפיצויים מתמנים מומחים רפואיים על ידי בית המשפט ואין לצרף לכתב התביעה או להציג כראיה חוות דעת של מומחה רפואי מטעם הצדדים (ראה סעיף 6א' לחוק ותקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים [מומחים] התשמ"ז1986-). עוד יש להזכיר, שלטענת המשיב, מנע ממנו חסרון כיס מלפנות לקבלת חוות דעת של רופא מטעמו. לכך יש להוסיף, שבעוד שוועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה למשיב נכות כתוצאה מהתאונה הנדונה, הגיע המומחה מטעם המבקשת למסקנה כי אין קשר סיבתי בין התאונה לנכותו של המשיב. קיימת, אם כן, מחלוקת בין הצדדים לגבי מצבו הרפואי של המשיב כתוצאה מהתאונה.

בנסיבות כאמור, ולאור העובדה שיש מחלוקת בין הצדדים בשאלת מצבו הרפואי של המשיב, דעתי היא שאין להתערב בהחלטת בית המשפט, כי ראוי שימונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט.

הבקשה לרשות ערעור נדחית, ללא צורך בתשובה.