בג"ץ 8023/04 כראמה קיס נ. שר הפנים

1.לפני בקשה לפסיקת הוצאות. עניינו של ההליך בבקשת העותר לקבל תשובה מנומקת וסופית לבקשת התאזרחות שהגיש ממשרד הפנים. העותר הגיש בקשה להתאזרחות ביום 17.3.03. מאז, ועד מחיקת העתירה, הייתה בקשתו בטיפול, וזאת למרות שלא נמצאה כל מניעה מלהיעתר לבקשה.

2.העותר טוען כי המציא את כל המסמכים הדרושים, ויתר על אזרחותו הזרה, ובכל זאת לא קיבל תשובה, והכל בניגוד לחובה המנהלית המוטלת על המשיב. לפיכך, לא היה לו מנוס מהגשת העתירה. נטען כי על המשיבים לשפות הוצאותיו. המשיבים טענו כי העיכוב בתשובה נבע מנהלים פרוצדורליים שונים, ומכך שבכל שלב טיפול בבקשה נדרשו מסמכים אחרים, כך שרק לאחרונה הייתה בפניהם התמונה המלאה. לפיכך נטען, כי לא הייתה בעניינו של העותר התרשלות או עיכוב לא ראוי, ואין לחייבם בהוצאות.

3.לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. אין חולק כי בקשתו של העותר טופלה כבר למן הגשתה ביום 17.3.03 וכי הרשות לא חדלה לאורך תקופה זו, ופעלה בתום לב למען קידום העניין. כך עולה גם מן התכתובת שבנדון. במובן זה, יש לכאורה הגיון בטענה לפיה לא הגשת העתירה הביאה לקבלת הסעד אלא סיום הטיפול בעניינו של העותר. אכן, בדרך כלל יכולה טענה מעין זו לעורר ספק לעניין החיוב בהוצאות, שכן אין חולק כי כל עוד הרשות פועלת כדין, הן לגופו של עניין והן בכל הנוגע למתן מענה ראוי וסביר במועדו לפרט הנזקק לשירותי הרשות, אין הכרח בפנייה לבית-משפט זה ופנייה מעין זו לא תזכה ברגיל להוצאות. אולם, המקרה שלפני שונה הוא. הבקשה הוגשה ביום 17.3.04. הבקשה טופלה מהר יחסית, אולם תיקו של העותר במשרדי המשיב אבד. הודעה על כך נמסרה לעותר רק ביום 9.9.03. העותר נדרש להשלים מסמכים (ועשה כן במהלך חודש ספטמבר 2003), אולם תשובה נתקבלה רק בחודש פברואר 2004. גם זו לא היתה תשובה סופית שכן נתבקשו השלמות של מסמכים נוספים שהושלמו על-ידי העותר בחודש מאי 2004. העתירה הוגשה ביום 1.9.04 וההחלטה הסופית נתקבלה ביום 17.11.04, קרי בחלוף 20 חודשים מעת הגשת הבקשה ובחלוף חודשיים וחצי מהגשת העתירה. במצב דברים זה, שוכנעתי כי הגשת העתירה הביאה לקבלת הסעד. בנסיבות אלו, בהן הטיפול בבקשה התארך באופן כה ניכר, לאחר איבוד תיקו של העותר ודרישות שונות ונפרדות, בהפרשי זמן ניכרים, להשלמת מסמכים, נראה כי העותר עמד בנטל להראות כי זירוז העניין והכרעה סופית בנדון באו רק עקב הגשת העתירה.

4.אשר לשיעור החיוב, הרי שמדובר בעתירה פשוטה יחסית בתוכנה והיקפה, והעותר לא נדרש להגשת כתבי בית דין נוספים ולא נתקיים דיון. במצב דברים זה, ובשים לב למהירות היחסית בה נפתר העניין לאחר הגשת העתירה, יועמד חיוב המשיב בשכר הטרחה בהליך זה על סך של 7,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן החלטתי זו ועד לתשלום בפועל.