בג"ץ 8035/08 יוסף כעאבנה נ. המנהל האזרחי לאזור יהודה והשומרון

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

זוהי עתירה המכוונת ליתן צו למשיבים המורה להם לבטל צווי פינוי שהוצאו כנגד העותרים, המורים להם לפנות צריפים, אוהלי מגורים ודירי צאן מהשטח בו הם מוצבים באזור הגדה המערבית. העותרים מבקשים כי פינויים מהשטח ייאסר, וכי תוכר זכותם על השטח בו הם מצויים, לטענתם, מזה שנים רבות ושבו הם רועים את צאנם.

2.

על פי העתירה, העותרים הינם בדואים, הנמנים על שתי חמולות – עראערה ומהאניה, המתגוררים על אדמות פרטיות השייכות לתושבי כפר רמון בגדה המערבית, וזאת ברשות בעלי הקרקע. לטענתם, הם נמצאים במקום למעלה מ-40 שנה, מרביתם נולדו שם, ובאתר נשוא צווי הפינוי מתגוררים למעלה מ-90 נפש. על פי הטענה, העותרים מתקיימים מרעיית צאן, גידול ירקות, שעורה וחיטה, ומעבדים את הקרקע שנים רבות. העותרים טוענים כי מספר ימים לאחר שנמסרו להם צווי הפינוי, הגיעו דחפורים השייכים למשיבים והרסו חלק מהצריפים והאוהלים במקום. לדבריהם, מעולם לא נאמר להם על ידי הרשויות כי עליהם לפנות את השטח בטענה כי מ דובר

בשטח סגור. כן נטען, כי מעולם לא בוצעו במקום אימונים צבאיים, ולכן אין להניח כי מ דובר בשטח המשמש למטרת אימונים צבאיים.

3.

בהסכמת המדינה, ניתן צו ביניים אשר הקפיא בשלב זה את הריסת המבנים בתנאי שהמצב בשטח יוקפא הן מבחינת הבנייה והן מבחינת אכלוס המבנים עד להכרעה בעתירה.

4.

מתגובת המדינה עולה כי הוצאו על ידי מפקד האזור שלושה צווי פינוי משטח אש סגור ביום 9.7.08, אשר נמסרו לעותרים על ידי היחידה המרכזית לפיקוח של המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון. צווי הפינוי מתייחסים לשלושה מתחמים בתחום שטח אש מספר 929, הכוללים שמונה סככות ושבעה דירי צאן אשר הוקמו שלא כדין על ידי העותרים בתחום שטח האש. על שטח זה חל צו סגירה מאחר שהוא מהווה שטח אימונים של גורמי הביטחון. צווי הפינוי הוצאו מכוח סעיף 90 לצו בדבר הוראות הביטחון (יהודה ושומרון) (מס' 378), התש"ל-1970, והצווים מתבססים על הוראות צו סגירת שטח מס' 0/2/99. ביום 9.9.08 פונו המתחמים נשוא העתירה על ידי רשויות המינהל האזרחי. למרות זאת, העותרים עשו דין לעצמם וחזרו למקום ממנו פונו.

5.

המדינה מבהירה בתשובתה כי שטח אש מספר 929, שהוא המתחם נשוא העתירה, הינו שטח אימונים פעיל בו מתבצעים אימונים של גורמי הביטחון, אשר בחלקם כרוכים בשימוש בתחמושת חיה. הפלישות אל תוך שטח האש יוצרות סכנת חיים לפולשים עצמם, וכן לגורמי הביטחון המתאמנים בתחומי שטח האש. אירעו מספר מקרים בעבר בהם רועים פלשו לתוך שטח האש במהלך אימונים באש חיה. הדבר הוביל לסכנה מיידית לפולשים עצמם, וגרר ביטול אימונים ושיבוש הפעילות השוטפת של גורמי הביטחון באזור. ארע גם כי עקב פלישות כאלה נגרמו נזקים לציוד ולרכוש כוחות הביטחון, ודווח על ניסיונות גניבת תחמושת וציוד, על הסכנות הכרוכות בכך. על כן, במהלך השנים האחרונות מתנהלת פעילות פיקוח ואכיפה כנגד פלישות חוזרות ונשנות מצד בני השבטים עליהם נמנים העותרים לתחום שטח האש. עוד מובהר בתשובת המדינה כי העותרים אינם מתגוררים דרך קבע במתחמים נשוא העתירות. הפלישות מתרחשות בדרך כלל על בסיס עונתי ולצורך רעיית עדרי הצאן בלבד. על פי הנתונים שבידי המדינה, המתחם הראשון, נשוא הצו, כולל שתי סככות ודיר עיזים; המתחם השני כולל שתי סככות ושלושה דירים; והמתחם השלישי כולל ארבע סככות ושלושה דירים. אין במקום מאהלים המשמשים מגורי קבע, ובעת מסירת צווי הפינוי המתחמים היו נטושים מאדם ומבעלי חיים.

6.

לאחר שמיעת טיעוני בעלי הדין, מצאנו כי דין העתירה להידחות.

מהנתונים העולים מתשובת המדינה, המאומתים בתצהיר גורם מטעם הרשות המוסמכת, העותרים הציבו שלא כדין במתחמים נשוא העתירה מתקנים שונים המשמשים אותם לצורך רעיית צאן, בלא שיש בידם זכות משפטית על הקרקע, ומתוך פלישה אליה. יתר על כן, מ דובר בשלושה מתחמים המצויים באזור שטח אש סגור של צה"ל. איזור זה משמש שטח אימונים פעיל, שבו מתקיימים תרגילים צבאיים באופן תדיר, תוך שימוש באש חיה. הימצאותם של העותרים ובני משפחותיהם בשטח זה כרוכה בסכנה בטיחותית ישירה וממשית כלפיהם. בתנאים אלה, המדינה אינה יכולה לקחת אחריות להמשך הימצאותם בשטח זה. על פי נתונים שמסרה המדינה, אין מ דובר בפינוי מתקנים של מגורי קבע של העותרים אלא במתקנים המיועדים למרעה עונתי אשר הוצבו תוך הסגת גבול במקום. לאור אופיו של השטח כשטח צבאי סגור, ובהינתן הסכנה הביטחונית הנשקפת למי שנמצא בשטח אש פעיל, אין להתערב בהחלטת מפקד האזור להוציא את צווי הפינוי. חזקת הסבירות והתקינות של ההחלטה עומדת, והיא לא הופרכה.

7.

אנו דוחים, אפוא, את העתירה.

יחד עם זאת, אנו מורים על הותרת צו הביניים בעינו, למשך 30 יום נוספים. זאת, במטרה לאפשר לעותרים לפנות את המתקנים ולהתפנות מהשטח מרצון ובכוחות עצמם. כן נועד פסק זמן זה לאפשר הידברות בין העותרים לבין רשויות המינהל האזרחי במגמה למצוא, מתוך רצון טוב, פתרון לצרכי המרעה של העותרים בשטחים שאינם יוצרים סיכון בטיחותי, ואשר ניצולם לצרכים אלה אינו כרוך בהפרת החוק או בהפרת זכויות קניין של מאן

דהוא.

העתירה נדחית בכפוף לאמור לעיל.