בג"ץ 8081/15 שוחט אילן נ. הוועדה הארצית הקבועה למימון הוצאות משפטיות של נ

השופט י' דנציגר:

1.עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים – ראש עיריית צפת, ממלא מקומו ומי ששימש כחבר במועצת העיר – שנורה למשיבים להתייצב וליתן טעם מדוע לא יזוכו העותרים במימון הוצאות משפטיות בשיעור המירבי, על פי חוזר מנכ"ל משרד הפנים 6/2004 מיום 16.6.2014, בגין הליכים משפטיים שניהל נגדם ולדימיר ויסמן – עובד עיריית צפת דאז שאף נבחר לכהן כחבר מועצת העיר והתפטר מכהונתו, כשהעותר 3 נבחר לכהן במקומו – שטען כי העותרים הפרו את ההסכם שכרת עמם ולא מינו אותו למשרה בכירה בעיריית צפת בתמורה לכך שהוא יתפטר ממועצת העיר כדי שהעותר 3 יוכל כאמור לתפוס את מקומו.

2.התביעה שהגיש ויסמן לבית משפט השלום בנצרת נדחתה על הסף. ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא. שתי הערכאות עמדו על כך שלא ניתן להיעתר לתביעת ויסמן, כיוון שאפילו אם היה מוכיח טענותיו במישור העובדתי היא עוסקת במהותה בחוזה בלתי חוקי, שתנאיו אף ממלאים לכאורה אחר יסוד עבירת השוחד.

3.המשיבה 1 דחתה את בקשות העותרים למימון הוצאותיהם המשפטיות – מהנימוק שאין קשר סיבתי ישיר בין מילוי תפקידם לבין ההליכים שננקטו נגדם – והעותרים אף התבקשו להשיב את כספי המקדמות שאושרו ושהועברו להם. המשיבה 1 סברה שבעיקרו של דבר מקורו של הסכסוך הוא בקשר פוליטי בין הצדדים.

4.לשיטת העותרים, ההחלטה על פיטוריו של ויסמן נתקבלה על ידי העותרים בכובעם כשליחי ציבור, תוך כדי מילוי תפקידם הציבורי, ומשכך החלטת המשיבה 1 שלא לאשר להם מימון והחזר הוצאות משפטיות אינה נכונה, בלתי סבירה ונוגדת את תכליות הנוהל. המשיבה 3 מצטרפת לטיעוני העותרים. יצויין כי הוועדה המייעצת של העירייה המליצה לאשר לעותרים הוצאות משפטיות בסכומים מסויימים בגין ההליכים והמלצה זו אושרה על ידי מועצת עיריית צפת.

5.לשיטת המשיבים 2-1 דין העתירה להידחות בהעדר עילה להתערבותנו בהחלטות המשיבה 1, בהיותן החלטות סבירות הנשענות על תשתית עובדתית רלבנטית שנבחנה באופן יסודי והמבוססות על שיקולים ענייניים ומקצועיים. כן נטען על ידי המשיבים כי הנוהל קובע קריטריון ברור לזכאות למימון הוצאות משפטיות והוא "קיומו של קשר סיבתי ישיר בין מילוי התפקיד ... לבין המעשה או המחדל, בגינו היה (בעל התפקיד – י.ד.) מעורב בהליך המשפטי נשוא הבקשה" וכן כי "המעשה או המחדל שבגינו הועמד לדין, נעשה בעת מילוי תפקידו ולשם מילוי תפקידו".

נטען כי התשתית העובדתית והראייתית שהונחה לפני המשיבה 1 מבססת את המסקנה לפיה לא קיים קשר סיבתי ישיר בין המעשים בגינם הוגשה תביעתו של ויסמן לבין מילוי תפקידם של העותרים.

6.הלכה היא כי אין דרכו של בית משפט זה להתערב בשיקול דעתה של רשות מנהלית ואין הוא שם עצמו בנעליה, אלא אם החלטתה חרגה באופן קיצוני ממבחן הסבירות. הדברים יפים בפרט שעה שעסקינן בועדה מקצועית דוגמת המשיבה 1, הפועלת בתחום מומחיותה לשם שמירה והבטחת הרציונאלים המונחים בבסיס הנוהל.

7.לא ראינו לנכון לקבל את טענת העותרים לפיה החלטת המשיבה 1 לוקה בחוסר סבירות, בהתחשב בכך שבתביעה דומה אשר הוגשה נגדם ונגד עיריית צפת על ידי ויסמן, הקשורה לכאורה לאותה מסכת עובדתית, אושר להם מימון הוצאות משפטיות על ידי נציג משרד הפנים (עו"ד בביוף), זאת מטעמי המשיבים 2-1 כפי שפורטו בסעיף 45 לתגובה המקדמית מטעמם ובטיעוני בא כוחם בדיון שנערך לפנינו.

8.לא התעלמנו מעמדתה העקרונית של עיריית צפת שטענה, בין היתר, כי על המשיבים 2-1 לפעול באופן שיבטיח כי בעלי תפקידים דוגמאת העותרים דכאן לא יורתעו שלא כראוי מלפעול למילוי תפקידם, לרבות פיטורי עובדים שראוי ונכון לפטרם, רק בשל החשש שאם ייתבעו על ידי המפוטרים לא תכוסינה הוצאותיהם המשפטיות (והדברים יפים באופן מיוחד שעה שאחד מן העותרים – העותר 3 – אף אינו מקבל שכר או תמורה מהמשיבה 3 בגין כהונתו כחבר מועצת העירייה).

אף אם יש ממש בטענה זו, בנסיבות העניין מטה את הכף לטובת דחיית העתירה הקביעה החד משמעית של המשיבה 1 כי לא התקיים קשר סיבתי ישיר בין המעשים שבגינם תבע ויסמן את העותרים לבין מילוי תפקידם, וכל זאת על רקע קשר פוליטי בין הצדדים.

9.העתירה נדחית איפוא.

בנסיבות העניין ראינו לנכון לחייב את העותרים בהוצאות המשיבים 2-1 על הצד הנמוך בסך כולל של 3,000 ש"ח.