בג"ץ 809/11 צלאח אבו נצר נ. מג"ב אייל

1.

העותר, הרשום כתושב רצועת עזה ושוהה שם כיום, מבקש שיותר לו לעבור ולהתגורר באזור יהודה ושומרון, זאת על מנת להתאחד עם אשתו, המתגוררת בשכם. עתירתו מופנית נגד סירובם של המשיבים להתיר לו את המעבר.

2.

מתברר, כי העותר היה נשוי לתושבת הרצועה ונולדו לו ממנה חמישה ילדים. העותר טוען כי התגרש מאישתו הראשונה בשנת 1999. הוא התחתן בשנת 2008 עם תושבת שכם. העותר עזב את רצועת עזה, כנראה, בשנת 2004. הוא הסתנן לישראל. העותר ביצע בישראל עבירות מסוגים שונים והורשע בשל כך. כיום תלוי נגדו הליך פלילי בארץ.

3.

יצוין, כי לאחר הגשתה של העתירה הסכימו המשיבים לערוך שימוע לעותר. זאת, לאחר שהתברר כי העותר נעצר בארץ על ידי שוטרים של משמר הגבול והורחק בלא שימוע לרצועת עזה. בשימוע, שנערך לעותר במעבר ארז ביום 7.3.11, הוא סיפר כי התגורר באזור יהודה ושומרון במשך שלוש שנים וכי הסתנן לישראל ביום מעצרו, 11.1.11, במטרה לעבוד.

4.

סבורים אנו כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בהחלטה של הרשויות שלא להתיר את מעברו של העותר לאזור יהודה ושומרון. ברור, כי עסקינן בתושב הרצועה שהתגורר באזור יהודה ושומרון רק שנים ספורות. מדובר באדם שצבר לחובתו הרשעות בעבירות שונות. הוא הסתנן לארץ מספר פעמים. הנתונים האמורים מצביעים על כך שההחלטה שנתקבלה בעניינו של העותר הינה החלטה סבירה, שאין בסיס להתערב בה.

5.

אי לכך, העתירה נדחית.