בג"ץ 8099/00 יהודית צורי נ. בית המשפט המחוזי בחיפה

בין העותרת והמשיבה 3 מתנהל הליך משפטי בפני משיב 2. בתאריך 30.12.99 הגיעו העותרת ומשיבה 3 להסכמה דיונית, לפיה יינתן פסק דין על פי טיעונים בכתב, והסכמה זו קיבלה תוקף בהחלטתו של בית המשפט.

עוד בטרם הוגשו הטיעונים לבית המשפט, שיגרה העותרת שאלון למשיבה 3, ובתצהירה של זו האחרונה, הובעה הסכמה לערוך בדיקת פוליגרף, ובלבד שזו תהיה בדיקה הדדית. אך בבקשה שהגישה העותרת למשיב 2 היא עתרה לקיים בדיקת פוליגרף למשיבה 3 בלבד.

את הבקשה הזו דחה בית משפט השלום באומרו, כי "תוצאות פוליגרף אינן קבילות אלא בהסכמה הדדית". בעקבות כך פנתה העותרת למשיב 2 ובקשה לבטל את ההסכמה הדיונית להגשתם של טיעונים בכתב, אך משיב 2 לא נעתר לכך.

על החלטה זו הוגשה בקשה לרשות ערעור למשיב 1, וזו נדחתה, ובית המשפט קצב לעותרת 15 ימים להגשת טענותיה למשיב 2.

עניינה של עתירה זו הוא בבקשתה של העותרת, כי בית משפט זה יוציא מלפניו צו על תנאי, המכוון נגד המשיבים 1 ו2-, שיבואו וינמקו "מדוע הם מונעים מהעותרת את הזכות הבסיסית להתגונן כמקובל ועל פי הזכויות המשפטיות המגיעות לה כחוק נגד תביעה אזרחית שהגישה נגדה המשיבה 3".

דין העתירה להידחות על הסף.

בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטה שיפוטית שניתנה כחוק, ובמסגרת סמכותו של בית המשפט, וכזו היא ההחלטה נגדה מופנית העתירה.

העתירה נדחית.