פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
81/09
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט ע' פוגלמן
העותרים:
ח'אלד מוחמד רדאידה ואח'
נ ג ד
המשיבים:
1. מנהלת קו התפר
2. המפקד הצבאי לאזור יהודה ושומרון
3. המנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון
4. שר הפנים
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה:
כ"ב באלול התשע"א
(21.09.2011)
בשם העותרים:
עו"ד אמיר חסן
בשם המשיבים:
עו"ד מוריה פרימן; עו"ד יוכי גנסין
פסק-דין
העתירה שלפנינו הוגשה על בסיס הטענה כי העותרים זכאים להיתרי שהייה בירושלים בהתאם להחלטת הממשלה 2492 מיום 28.10.2007, לפיה יינתנו היתרי שהייה זמניים לשוהים בירושלים משנת 1987 המתגוררים בה ברציפות מאז.
מלכתחילה הוגשה העתירה בשם עותרים נוספים ועברה גלגולים רבים, עתה נותרו שתי משפחות שראשיהם הם העותרים לפנינו.
מאז הוגשה העתירה, אופשר לעותרים להגיש מסמכים וראיות מנהליות לבסס את טענתם בדבר תקופת שהותם בירושלים. מתשובת המדינה ניכר כי כל הראיות נבדקו ביסודיות רבה ובסופה של הדרך הגיעו המשיבים למסקנה כי "העותרים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל על כתפיהם, ולא הציגו ראיות אובייקטיביות ומהימנות להוכיח כי התגוררו ברציפות משנת 1987 ועד ליום הגשת הבקשה כנדרש בהחלטת הממשלה". מטעם זה טענו המשיבים כי אין עילה להתערב בהחלטתם שלא ליתן להם היתר שהייה בירושלים.
בא-כוח העותרים ניסה לשכנענו כי קשיי ההוכחה שלהם נובעים מאילוצים אובייקטיביים בשל היותם תושבי האזור לפני שהתיישבו בירושלים. אין ספק שקיימים קשיים מסוג זה, אף על פי כן הראיות שהוגשו למשיבים לא עמדו במבחן של מהימנות ולא הניחו תשתית לתמיכה בטיעוניהם.
אפשר שהעותרים אכן שוהים שלא כדין שנים רבות בירושלים, אולם אינם
עומדים ברף המינימלי שנקבע בהחלטת הממשלה, שעליה ביססו את עתירתם.
לפיכך העתירה נדחית.
ניתן היום, כ"ב באלול התשע"א (21.09.2011), בפני
באי-כוח הצדדים.
ה נ ש י א ה
ש ו פ ט
ש ו פ ט