בג"ץ 81/11 יחיאל ניסים ואח' נ. היועץ המשפטי למנהלת תנופה

בשאלת חוקיות פסילת חוות דעתו של עטר. ביום 19.12.2010, נדחתה בקשת העותרים לפסול את חוות דעתו של המשיב 1.

3.

מכאן העתירה שלפנינו, בגדרה טוענים העותרים, כי שגה המשיב 1 כאשר קבע כי יש לפסול את חוות דעתו של עטר מפאת חשש ממשי לניגוד עניינים. לטענתם, לא הובאו בחוות הדעת של המשיב 1 ראיות לכך שעטר עבד באופן ישיר עם המפונים או לכך שהוא קשור בהתקשרות חוזית עם המפונים או עם גורמים הקשורים להם, ולכן לא היה כל בסיס לפסילת חוות דעתו. עוד טוענים העותרים, בין היתר, כי העובדה שחוות הדעת של המשיב 1 ניתנה לאחר שהתקבלה חוות דעתו של עטר, אשר נקבה בסכום הגבוה ביותר לקביעת הבסיס לפיצוי, וכן העובדה שלא ניתנה לעטר הזדמנות להגן על חוות דעתו, מעוררות חשד לכך שההחלטה התקבלה מטעמים לא ענייניים.

4.

מנגד, טוענים המשיבים כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. לטענתם, הדרך המתאימה והראויה להשגה על החלטת הביניים של ועדת הזכאות היא במסגרת ערעור על ההחלטה הסופית של הוועדה, שיוגש, אם יהיה בכך צורך, לבית משפט השלום, בהתאם לקבוע בחוק. עוד טוענים המשיבים, בין היתר, כי מאחר והחוק אינו מאפשר הגשת ערעור על החלטת הביניים לבית משפט השלום, העותרים אינם רשאים לעקוף איסור זה באמצעות הגשת העתירה. בנוסף, טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות אף לגופה. בהקשר זה טוענים המשיבים, כי החלטת ועדת הזכאות שלא לקבל את חוות דעתו של עטר, הינה החלטה סבירה אשר עולה בקנה אחד עם הלכותיו של בית משפט זה העוסקות במניעת ניגוד עניינים.

5.

בתשובתם לתגובת המשיבים, טוענים העותרים, כי עתירתם כלל איננה מכוונת להחלטת הוועדה, כי אם להחלטתו של המשיב 1, ולכן לא עומד לרשותם סעד חלופי. עוד טוענים העותרים שאין באפשרותם להשיג כנגד ההחלטה במסגרת ערעור על ההחלטה הסופית בעניינם, שכן ההחלטה אינה מנומקת

ומצויה בה אך הפניה לחוות דעתו של המשיב 1.

6.

לאחר בחינת העתירה, תגובת המשיבים ותשובת העותרים, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.

7.

הגם שנושא העתירה הינו בראש ובראשונה חוות הדעת של המשיב 1 בהתייחס לעטר, למעשה תוקפים העותרים את החלטת ועדת הזכאות, מיום 3.11.2010, במסגרתה הוחלט לאמץ את מסקנתו של המשיב 1 ולא להתחשב בחוות דעתו של עטר לצורך חישוב בסיס הפיצוי. חוות דעתו של המשיב 1, כשמה כן היא, הינה חוות דעת בלבד ואין לה משמעות אופרטיבית מבלי שתאומץ על ידי הוועדה בהחלטה מחייבת.

8.

סעיף 17 לחוק עוסק בנושא הערעור על החלטות וועדת הזכאות, וקובע כי התובע פיצויים לפי החוק רשאי לערער לבית משפט השלום על החלטות הוועדה לפי סעיפים 11(1)(2) ו-(4). על-כן, ניתן לערער רק על החלטות הוועדה הקובעות זכאות לפיצויים בהתאם לחוק וכן את סכומי הפיצויים שיינתנו. מכאן, שעל החלטות אחרות של וועדת הזכאות, כדוגמת החלטת הביניים עליה משיגים העותרים בעתירה שלפנינו, לא ניתן להגיש ערעור לבית משפט השלום קודם לסיום ההליך (ראו לעניין זה גם את פסק דינו של בית משפט השלום בוע 136/05 לאוניד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.4.2006)).

9.

בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, חזר וקבע כי לא יתערב בהחלטת ביניים של ערכאה שיפוטית אלא במקרים נדירים ביותר (ראו למשל: בג"ץ 3570/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.4.2008); בג"ץ 1891/04 אסדו נ' בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (לא פורסם, 22.4.2004)). כך למשל, יתערב בית משפט זה בהחלטות ביניים במקרים קיצוניים של הפעלת שיקול דעת שרירותי, כאשר מדובר בנושא עקרוני או כאשר ההתערבות תמנע נזק שלא ניתן יהיה לתקנו באמצעות ערעור על פסק הדין הסופי (בג"ץ 5768/07 פלוני נ' בית המשפט המחוזי בירושלים (לא פורסם, 17.10.2007)).

10.

הגם שבענייננו, אין מדובר בהשגה על החלטת ביניים של גוף שיפוטי או "מעין שיפוטי" (וראו בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' ראש הממשלה , פ"ד נט(2) 481, 606 (2005)), גם בנסיבות מקרה זה, מתקיימים הרציונאלים העומדים בבסיס ההלכות שהוזכרו לעיל וביניהם הרצון להימנע מעקיפת הדין שאינו מאפשר הגשת ערעור על החלטת ביניים באמצעות עתירה לבית משפט זה; כמו גם ההלכה הברורה כי ככלל לא יראה בית משפט זה להזקק לעתירה מקום בו עומד לעותר סעד חלופי. היות ולא מדובר במקרה חריג המעלה סוגיה עקרונית או בנסיבות בהן ההתערבות נחוצה על מנת למנוע עיוות דין בלתי הפיך, ומשמצאנו כי עומד לעותרים סעד חלופי יעיל בדמות השגה על ההחלטה במסגרת ערעור על ההחלטה הסופית בעניינם לבית משפט השלום, אין מקום להדרש לגופה של העתירה.

11.

מטעמים אלה החלטנו לדחות את העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי.