בג"ץ 810/00יצחק מסאלמה נ. מדינת ישראל

בפני בקשה למחיקת עתירה ולפסיקת הוצאות.

1.

עניינה של העתירה באי תשלום הוצאות משפט למבקש. המבקש זכה בתביעתו נגד המשיבה בתביעה שהגיש בת.א . 879/95 בבית המשפט המחוזי בירושלים. פסק הדין ניתן ביום 13.1.98. ביום 9.3.98 הוציא פרקליט מחוז ירושלים הוראת ביצוע לתשלום החוב בסך כ - 700,000 ש"ח וסכום זה שולם. ב- 24.5.99 הגיש המבקש בקשה לפסיקת הוצאות בגין אגרת בית משפט וחוות דעת מומחה. ביום 14.7.99 הורה בית המשפט המחוזי למשיבה לשלם למבקש הוצאות אלו בסך העומד, לפי דברי העותר, על 4,346 ש"ח נכון ליום הגשת העתירה. המבקש פנה בדרישות תשלום למשיבה ב - 15.7.99, 14.10.99 ו - 5.11.99. הוא לא נענה ולפיכך הוגשה עתירתו (ביום 31.1.00). ביום 24.2.00 נשלח לו שיק על סכום זה.

2.

כאמור לעיל, התייתר

הצורך להידרש לעתירה. אלא שהמבקש דורש, כי המשיבה תחוב בהוצאותיו. לדבריו, נוכח העובדה שאין ניתן ליזום הליכי הוצאה לפועל נגד המשיבה, הסעד היחיד הקיים בנסיבות אלו הוא הגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, ומטעם זה הוא זכאי להוצאותיו עקב זאת. שכן הסכום שולם לו באיחור של כשבעה חודשים. המשיבה מותירה את עניין פסיקת ההוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט.

3.

המבקש זכאי להוצאותיו. אין עוררים, כי הסכום שנפסק לזכותו לא שולם במועד, אלא רק כשבעה חודשים לאחר מתן הפסיקה ולאחר שהמבקש נצרך לפנות לשם כך לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. לו היתה המשיבה בעלת דין מן המניין היה המבקש פונה מן הסתם ללשכת ההוצאה לפועל וזוכה שם לכל התשלומים והאגרות הכרוכים בהליכי הגבייה. אין סיבה לקפחו אך מחמת העובדה שהמדינה היא בעל דברו. בהתחשב בגובה הסכום שלא שולם במועד, בהיקפה המצומצם של העתירה ובעובדה שהחוב נפרע סמוך מאד לאחר הגשת העתירה, אני מעמיד את סכום ההוצאות על סך 2,500 ש"ח.

העתירה נמחקת איפוא . המשיבה תשלם למבקש את הוצאותיו בסך 2,500 ש"ח.