בג"ץ 8101/96 ניצה ליבנה נ. שלמה אריכא

1.המשיב הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שטרות בחתימת המבקשת. המבקשת הגישה התנגדות והדיון הועבר לבית משפט השלום. רשם בית משפט השלום דחה את ההתנגדות. בהחלטתו ציין, כי לא הונחה תשתית לטענות המצדיקה מתן רשות להתגונן. מאידך צויין כי תנתן רשות להתגונן אם יופקד ערבון בסך 40,000 ש"ח. הערבון לא הופקד. בעקבות כך, הוחל בהליכים למימוש השטרות בלשכת ההוצאה לפועל.

2.המבקשת ערערה על פסק דינו של הרשם לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. כמו כן, פנתה היא לבית משפט השלום בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של כב' הרשם. בהחלטת הרשם מיום 9.9.96, הופנתה המבקשת למתן סעד זמני לבית משפט של ערעור, קרי, בית המשפט המחוזי.

3.ביום 18.9.96 הגישה המבקשת בקשת עיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי. ביום 26.9.96 הורה בית המשפט על משלוח בקשת עיכוב הביצוע לתגובת המשיב. המשיב הגיש את תגובתו. ביום 16.10.96 דחה בית המשפט את הבקשה לעיכוב הביצוע "מנימוקיו של ב"כ המשיב".

4.מונחת בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי. טענתה העיקרית של המבקשת הינה, כי לא היה כל דיון במעמד הצדדים בבית המשפט, וכי לא ניתנה לה הזדמנות לשטוח את טענותיה לענין עיכוב הביצוע. לטענתה, סיכויי ההצלחה בערעורה הם סיכויים של ממש. כן היא טוענת, כי מצבה הכלכלי קשה ביותר וכי אי עיכוב ההליכים יגרום לה נזק חמור. מוסיפה המבקשת וטוענת, כי במידה ותיכשל בערעור יוכל המשיב להיפרע מדירת המגורים שנמצאת בבעלותה החלקית, ובשל כך, אין חשש כי עיכוב ההלכים יגרום נזק של ממש למשיב או ליכולת לבצע את פסק דינו של רשם בית משפט השלום. כמו-כן, טוענת המבקשת, כי שגה בית משפט המחוזי משהסתפק בהפניה לתשובת המשיב בהנמקתו לדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקשת מדגישה, כי תשובת המשיב לבקשה לעיכוב ביצוע רצופה טענות עובדתיות אשר למצבה הכספי ולהשתלשלות הענינים. דא עקא, כי לא הובאו ראיות לטעונים אלה, והתשובה לא נתמכה בתצהיר. על יסוד טעמים אלה, טוענת המבקשת, כי יש לבטל את החלטת בית משפט קמא ולהורות על עיכוב ביצוע.

5.המשיב, בתגובתו, תומך יתדותיו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, ניתנה הזדמנות למבקשת להביא טענותיה שכן בקשתה הכילה את המסמכים הרלבאנטיים, פרוטוקול הדיון בבית משפט השלום וחקירות התצהירים. כן צורף לבקשת עיכוב הביצוע תצהיר מפורט של המבקשת. בנוסף, הגיש המשיב את תגובתו שלו. לפיכך, טוען המשיב, כי ניתנה הזדמנות של ממש למבקשת לשטוח טענותיה ולהביא דבריה בפני בית המשפט, וכי בית המשפט נתן את החלטתו לאחר שכל החומר היה בפניו. לפיכך, אין בסיס, אליבא דמשיב, לטענת המבקשת אשר לאי מתן הזדמנות להוכחת טענותיה או לחקירתה על תצהירה. מוסיף המשיב וטוען כי מרבית הטענות בתשובתו לא הצריכו ממילא תצהיר, וכי אף לגופו של ענין, אין סיכוי של ממש בערעורה של המבקשת.

6.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. אכן, המבקשת טוענת כי מצבה הכלכלי קשה וכי המשך ההליכים יגרום לה נזק כבד. צורף תצהיר לבקשתה. המבקשת טענה בפרוטרוט לענין סיכוייה בערעור. המשיב לא סתר בתשובתו טענות אלה ולא הביא נימוקים כנגדן. אין בתשובת המשיב תשתית לטענותיו אשר ליכולתה הכלכלית של המבקשת והנזק שייגרם לה אם ההליכים ימשכו. לפיכך, אכן ישנו החשש כי לא נשמעה עמדתה של המבקשת כראוי וכי לא נבחן לגופו אם אמנם טובים סיכויי הערעור ואם המשך ההליכים יגרום לנזק קשה ובלתי הפיך. כך הדבר בייחוד בהיעדר הנמקה להחלטה הדוחה את הבקשה לעיכוב הביצוע, תוך הפניה לתשובת המשיב ולנימוקיו.

7.מטעמים אלה, אני מורה על ביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי והחזרת הבקשה לדיון בפני בית המשפט המחוזי, בכדי שיבחן לגופו את הבקשה לעכוב הביצוע.

המשיב ישא בהוצאות המבקשת בסך 3,000 ש"ח.