בג"ץ 811/00 צאלח עבד אלרחמן נ. מדינת ישראל

כיוון שהחוב, נשוא העתירה, שולם לעותר, הודיע העותר לבית המשפט (ביום 31.7.00) כי הוא אינו עומד על העתירה, אך "הוא עומד על הוצאות עונשיות".

המדינה מתנגדת לתביעת העותר. מצד אחד, +היא מציינת בתגובתה כי פסק הדין שחייב את המדינה בתשלום החוב ניתן ביום 23.11.99; ביום 12.1.00, הוציאה פרקליטות המחוז הוראה למשרד הבטחון לביצוע פסק הדין; באותו יום הודיעה פרקליטות המחוז לב"כ העותר כי פסק הדין נמצא בהליך של ביצוע; ביום 25.1.00 נשלחה על ידי משרד הבטחון המחאה לעותר לתשלום החוב הפסוק; ביום 1.2.00 הגיעה ההמחאה למשרדו של ב"כ העותר. מצד שני, העתירה הוגשה על ידי ב"כ העותר ביום 31.1.00 והומצאה למשיבים ביום 6.2.00. בנסיבות אלה, טוענת המדינה, "עתירה זו לא הוגשה על מנת לגרום לתשלום החוב לעותר על ידי המשיבה, כי אם כדי לזכות בפסיקת הוצאות נוספות. לאור האמור לעיל, סבורה המשיבה כי יש לחייב את העותר בהוצאות על שימוש לרעה בהליכי המשפט".

אכן, נראה כי ב"כ העותר נחפז יתר על המידה בהגשת העתירה והטריח את בית המשפט העליון בעניין זה שלא לצורך. בנסיבות אלה בקשת המדינה לחייב את העותר בתשלום הוצאות אינה מופרכת. עם זאת החלטנו הפעם שלא לפסוק הוצאות בעתירה זאת.

העתירה נמחקת.