בג"ץ 8125/99 שמואלי עמוס נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית משפט השלום ברחובות כתב אישום המייחס לו מספר מעשי עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים, שנעברו כלפי אשתו. לפי הנטען, בתמצית, גרם לה כוויות על ידי סיגריה דולקת, ניסה להכניס לפיה בכוח תרופות שינה והרגעה וכן איים עליה במספריים ובדברים. בית המשפט (כבוד השופטת א' גת), בהחלטתו מיום 15.8.99, ציווה לעצור אותו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' הרטל), בהחלטתו מיום 12.10.99, דחה את עררו. מכאן עררו שלפני.

2.טענתו העיקרית של בא כוח העורר היא כי טעה בית המשפט המחוזי בקובעו שיש ראיות לכאורה נגד העורר ובכך שלא הורה על חלופת מעצר. בטענות אלה אין ממש. בידי התביעה עדות מפורטת של המתלוננת, תעודת רופא המעידה על כוויה בגופה שנגרמה על ידי סיגריה, עדות שוטר שראה את העורר גורר את המתלוננת וראיות נוספות. כל אלה ראיות לכאורה די הצורך. גם טענותיו של בא כוח העורר נגד אמינותה ומהימנותה של המתלוננת ישקלו, מן הסתם, במשפטו, האמור להסתיים ביום 23.12.99, ואין להן מקום בשלב זה.

מלבד המעשים המיוחסים לעורר כשלעצמם ראו הערכאות הקודמות בהרשעותיו הקודמות - בעבירות רכוש, אלימות, איומים, נסיון לסחיטה באיומים וכן בעבירות סמים - חיזוק נוסף למסקנה שמסוכנותו היא כזאת שאין לנקוט חלופה למעצר. בכך צדקו.

3. הערר נדחה.