בג"ץ 8134/14 נאדיה אבו ג'מאל נ. שר הפנים

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

העתירה דנא עניינה החלטת שר הפנים שלא ליתן לעותרת 1 היתר שהיה בישראל. העותרת 1, אלמנתו של אחד ממבצעי מעשי הרצח ביום 18.11.14 בבית הכנסת בשכונת הר נוף שבירושלים, היא תושבת האיזור ושהתה בישראל מכוח היתרי שהיה, בהיותה נשואה לבעלה שהיה תושב קבע בישראל. ילדיה השלושה (העותרים 4-2) הם תושבי קבע. בעתירה נטען כי מטעמים הומניטריים וגם נוכח מצב בריאותם של שניים משלושת הילדים, וכן על פי אמנות בינלאומיות, יש מקום להתערבות בהחלטה, כך שהילדים המצטרפים לאמם, לא ייאלצו לעבור לאיזור.

נציין כאן למען הסדר הטוב כי המשיבים הודיעו, כנגד חשש שהובע בעתירה, כי לא תהא פגיעה במעמד הילדים כתושבי קבע גם אם יעברו לאיזור (כמובן ככל שתרצה המשפחה, בידם להימצא בירושלים עם בני משפחה אחרים, אך אנו מניחים כי ירצו להצטרף לאמם). רשמנו זאת מפי המשיבים. בית משפט זה כבר קבע בעבר (עע"מ 7088/03 מחאמיד נ' שר הפנים (2004)) כי בנסיבות כאלה, בהעדר תא משפחתי, "אין לזר זכות לקבל מעמד בישראל מכוח ילדיו, שכן 'קטין תלוי בהוריו ואין הוריו נתלים בו'" (השופטת חיות), והכל על סמך פסיקה קודמת.

עם זאת נתנו דעתנו לשאלות אחדות, כגון יכולת העותרת 1 לבקר בישראל – כמלוות הילדים אם לביקורי משפחת האב ואם לטיפול רפואי, וכן האפשרות לחדש את בקשת העותרת 1 בחלוף זמן עם שינוי נסיבות, שאלות ביטוח רפואי וכיוצא באלה. המשיבים הביעו נכונות לבחון שאלות כאלה, ככל שיועלו, בנפש חפצה. נוסיף מצדנו, כי רואים אנו מקום לגמישות מצד המשיבים לעניין כניסת האם לליווי הילדים לשם ביקורים או טיפול רפואי; וגם אם לא נביע עתה דעה לעניין פרשנות השאלה מי היכול בדין ליזום חידוש בקשתה של העותרת 1, וכן בשאלות ביטוח רפואי לילדים בנסיבות – חזקה על המשיבים שיתנו לכך דעתם בנפש חפצה לפי הנחוץ, כפי שהצהירו. בהסכמה לא תורחק העותרת עד 1.10.15.

בנתון לכך נמחקת העתירה בלא צו להוצאות.