בג"ץ 8137/10 רועי ורמוס נ. פרקליט המדינה

1.

בעתירה, שהוגשה ביום 7.11.2010, מלין העותר על החלטה שנתקבלה על ידי פרקליט המדינה (הוא המשיב 1), כנראה ביום 29.10.2010. ההחלטה מתייחסת לתיק של חקירה פלילית שהתנהל נגד בית השקעות גדול, הידוע בשם "קבוצת פסגות" (משיבה 5 עומדת בראש הקבוצה). העותר שימש ועדין משמש כמנהל הכללי של קבוצת פסגות. השליטה בקבוצת פסגות נרכשה על ידי המשיבה 4 (קרן אייפקס) בעסקה שהושלמה בתחילת החודש שעבר (נובמבר 2010). החלטתו של פרקליט המדינה הייתה לסגור את תיק החקירה נגד החברות בקבוצת פסגות, בכפוף לתשלום סכום של 150 מיליון ש"ח. עם זאת נקבע בהחלטה, כי יימשך הטיפול במישור הפלילי נגד בעלי תפקידים בקבוצה. בהחלטה שלא לנקוט הליכים פליליים נגד החברות בקבוצה ציין פרקליט המדינה את התחייבותה של קרן אייפקס להביא לסיום כהונתם של מנהלים בקבוצת פסגות שהיו מעורבים בפעילות לגביה התנהלה החקירה הפלילית. העותר נכלל בין אלה שכהונתם תגיע לסיומה. בעתירה נטען, כי פרקליט המדינה היתנה את סגירת התיק הפלילי נגד קבוצת פסגות בכך שהעותר יודח מתפקידו וכי בכך חרג פרקליט המדינה מסמכותו. בד בבד עם הגשתה של העתירה ביקש העותר שיינתן צו ביניים שיאסור על המשיבים לפעול לסיום כהונתו כמנכ"ל קבוצת פסגות.

2.

המשיבים, למעט פרקליט המדינה, הגישו תגובות לעתירה ולבקשה לצו ביניים. לעותר ניתנה, לבקשתו, אפשרות להשיב לתגובות והוא עשה כן. המשיבה 2 (רשות ניירות הערך) ביקשה לאפשר לה להגיב לתשובתו של העותר, אך לא ראיתי לנכון להיעתר לבקשה.

3.

לאחר עיון בחומר הרב שהונח בפניי הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום ליתן צו ביניים, וזאת מן הטעמים המצטברים הבאים:

א.

העותר השתהה בהגשת עתירתו. לכאורה, ידוע היה לעותר מזה זמן כי הרשויות המינהליות הקשורות בחקירה לא יאשרו את עסקת הרכישה בתנאים המקובלים על הרוכשת (קרן אייפקס), אם העותר ימשיך בתפקידו כמנכ"ל קבוצת פסגות. אף על פי כן, הגיש העותר עתירתו רק לאחר השלמת העיסקה. יצוין, כי עם השלמת העיסקה קיבל העותר סכומים המסתכמים בעשרות מיליוני ש"ח. כנראה, שאלמלא העסקה הוא לא היה מקבל את הסכומים האמורים.

ב.

נראה לכאורה, כי קרן אייפקס לא הייתה משלימה את חלקה בעסקת הרכישה אילו פרקליט המדינה היה מחליט לנקוט הליכים פליליים נגד החברות בקבוצת פסגות. על כן, אף אם אניח, ומדובר בהנחה בלבד, כי הותנה על ידי פרקליט המדינה תנאי שאינו כדין לגבי המשך כהונתו של העותר, הרי לכאורה ההחלטה המכריעה באשר לעותר הייתה החלטתה של הרוכשת ולא של פרקליט המדינה.

ג.

ההחלטה באשר לסיום כהונתו של העותר נמצאת, לכאורה, בתחום של דיני העבודה ודיני החוזים ולא במישור המינהלי. במילים אחרות, העתירה מתיימרת לתקוף החלטה של רשות מינהלית, בעוד שלכאורה מדובר בהשגה על החלטה שנתקבלה על ידי מעסיק או מעביד. בנסיבות העניין אין לכפות על המעסיק להמשיך ולהעסיק את העותר, במיוחד אין לעשות כן באמצעות צו של בית המשפט הגבוה לצדק.

על כן, הנני דוחה את הבקשה למתן צו ביניים.

4.

דומה, כי משנדחתה הבקשה לצו ביניים, ובהתחשב בטעמי הדחייה שצויינו, פג במידה רבה טעמה של העתירה. עם זאת, בהתחשב בין היתר בכך שפרקליט המדינה לא הגיש תגובה לעתירה (כנראה בשל שביתתם של הפרקליטים בפרקליטות המדינה), תיקבע העתירה לדיון בפני הרכב.