בג"ץ 8142/06 טורדלייב רגינה נ. משרד הפנים

1.

לפני בקשה לחייב המשיבים בהוצאות. אין חולק כי לאחר הגשת העתירה בא העניין על פתרונו, העותרת הוכרה כזכאית מכוח שבות. עם זאת, המשיבים טוענים כי לא הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד אלא תיקון יזום של התקלה במשרד הפנים, עוד ביום 18.9.06, כאשר העתירה עצמה הוגשה ביום 5.10.07. למרות זאת, השאיר ב"כ המשיבים את ההכרעה בעניין ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט.

2.

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, נחה דעתי כי יש לחייב את המשיבים בהוצאות עתירה זו. מוכן אני להניח כי אכן העניין בא על פתרונו כבר ביום 18.9.06. אולם כפי הנראה מן החומר שלפני, העותרת לא ידעה על כך ואפילו בפנייתה ביום 12.9.06, שלוותה בביקור מטעמה במשרד בפנים, לא קיבלה מענה וסעד. במצב דברים זה, נראה כי היה על המשיבים לידע את העותרת כי העניין בא על פתרונו, בשים לב גם לפניות קודמות שלה בנדון. משלא עשו כן, נאלצה העותרת לפנות לבית משפט זה וקמה, אפוא, עילה לחיוב בהוצאות, ולו במובן זה שהגשת העתירה הביאה לידיעתה אודות הסעד שניתן לה, לאחר פניות קודמות בנדון שלא נענו.

3.

אשר לשיעור החיוב, הרי שמ דובר

בעתירה שאינה מורכבת, שבאה על סיומה תוך זמן קצר בלא צורך בדיון באולם בית המשפט או הגשת תגובות נוספות. משכך הם פני הדברים, ישאו המשיבים בשכר טרחת העותרים בסך 3,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.