פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
8149/14 - י"ז
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
העותרת:
מועצה אזורית עמק חפר
נ ג ד
המשיבים:
1.
שר הפנים
2. מנכ"ל משרד הפנים
3. ועדת חקירה לחלוקת הכנסות בין המועצה המקומית אליכין
4. יו"ר ועדת החקירה לחלוקת הכנסות בין המועצה
המקומית
5. מועצה מקומית אליכין
6. עיריית חדרה
בקשה לפסיקת הוצאות מטעם המשיבה 5 ותגובת
העותרת לבקשה
החלטה
העתירה שבכותרת נמחקה ביום 13.11.2016 לבקשת העותרת. המשיבה 5 עמדה על פסיקת הוצאות לטובתה, ומשכך ניתנה לה אפשרות להגיש בקשה מתאימה. בקשת המשיבה 5 לפסיקת הוצאות ותגובת העותרת המתנגדת לה מצויות עתה לפניי. לאחר בחינת טענות הצדדים מצאתי להיעתר לבקשה.
ככלל, נקודת המוצא היא שבעל דין המגיש הליך כלפי יריבו נדרש להניח כי הצד שכנגד יישא בהוצאות לשם עמידה על זכויותיו, ועל כן צריך הוא גם להניח כי אם יחזור בו מן ההליך שהגיש ידרוש הצד שכנגד שיפוי על הוצאותיו. אמנם, העותרת חזרה בה מן העתירה לאחר שמינוי וועדת החקירה לחלוקת הכנסות בינה לבין המשיבה 5, אשר כנגדו עתרה - בוטל. ואולם, ביסוד החלטת הביטול עומד שינוי מדיניות כללי שעניינו "...שינוי אופן עבודת וועדות החקירה ומעבר לוועדות גיאוגרפיות קבועות..." (סעיף 3 למכתב מיום 7.7.2016, אשר צורף כנספח 2 לבקשה למחיקת העתירה). על פני הדברים מדובר בשינוי שאינו קשור לוועדת החקירה מושא ענייננו דווקא או לעתירה אשר הוגשה בעניינה, וממילא אין בשינוי כדי ללמד שטענות העותרת היו מוצדקות לכתחילה או שהיה קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין הביטול. ודוק: "...גם מקום בו מחיקת הליך נובעת משינוי נסיבות מאוחר, אין בשינוי הנסיבות, כשלעצמו, כדי ללמד שהיתה הצדקה להליך מלכתחילה, וממילא אין בו כדי להוביל למסקנה כי אין לפסוק הוצאות לטובת המשיבים" (עע"ם 9730/11 מכון סלינג טסט בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה
(25.5.2014). עוד ראו למשל, עע"ם 7026/10 באר מרים 26 שי בע"מ נ' מחלקת רישוי עסקים - עיריית טבריה (15.1.2012); עע"מ 4620/13 מדינת ישראל נ' ביינה (21.9.2014)).
לאמור עד כה מתווספת העובדה, כי העתירה הופנתה גם כנגד ההחלטה לדחות את המלצותיה של ועדת חקירה קודמת לעניין חלוקת ההכנסות (סעיף קטן א' לעתירה המתוקנת מיום 4.2.2016). אין חולק כי העתירה נמחקה מבלי שסעד זה התקבל, ובנסיבות אלה קמה חזקה לפיה ה גשת העתירה, לפחות בכל הנוגע לסעד זה, לא הייתה מוצדקת לכתחילה
(למשל, בג"ץ 2908/06
איוונוב נ' שר הפנים (21.4.2010)).
משההליך לא הגיע לכדי ליבון, אין בידי לקבוע מסמרות עתה לעניין היותה של העתירה מוצדקת, לרבות בכל הנוגע לטענת המשיבים 5-1 לפיה מדובר בעתירה מוקדמת. בנסיבות אלה, ונוכח האמור לעיל, נדרשת העותרת לשאת בהוצאות בגין העתירה אותה הגישה (השוו גם, בג"ץ 703/89 ענת מכבסת קיטור בע"מ נ' משרד הבריאות
(12.7.1990)).
בשים לב לכלל נסיבות העניין - ובכלל זה מהות ההליך, היקפו ומידת מורכבותו; העובדה שהעתירה הסתיימה ללא דיון לפני הרכב שלושה; והעובדה שהמשיבה 5 לא הניחה תשתית ראייתית לגבי היקף ההוצאות שהוצאו בפועל - רואה אני לחייב את העותרת בהוצאות בסך 8,000 ₪ לטובת המשיבה 5.
ניתנה היום, כ"ה
בכסלו התשע"ז (25.12.2016).
גלעד
לובינסקי זיו, שופט
ר
ש ם