בג"ץ 816/98 הרב ישראל רווח נ. השר לעניני דתות

של מועצת העיריה ושל המועצה הדתית בדבר מינוי נציגיהן לאסיפה הבוחרת. במצב דברים זה של קיפאון בהמשך הליכי הבחירה, פתח העותר בבג"צ 6206/96 הנ"ל בהליכי ביזיון בית המשפט כנגד השר, בגין אי קיום הודעתו לבית המשפט בדבר הפעלת סמכותו על פי תקנה 14(ג) לתקנות לקידום הליכי בחירת רב עיר אשכנזי. להשלמת התמונה יצויין כי בהמשך בוטלו הליכי ביזיון בית המשפט בהסכמה, לאחר שהשר עמד בהתחייבותו כפי שיפורט להלן.

ביום 28.12.97 הודיע השר (שהתחלף בינתיים והיה באותו מועד השר המר ז"ל), על החלטתו למנות בעצמו את חברי האסיפה הבוחרת, וזאת מתוקף הסמכות המוקנית לו בתקנה 14(ג). קדם להודעה מכתב ששיגר היועץ המשפטי לממשלה לשר, בו התבקש השר לשקול להפעיל בהקדם את סמכותו על פי תקנה 14(ג) לתקנות, כמתחייב מהודעתו לבית המשפט בבג"צ 6206/96. בעקבות הודעת השר התכנסה ועדת הבחירות וקבעה את מועד הבחירות ליום 7.4.98. על החלטתו האמורה של השר נסבות העתירות שלפנינו.

לדאבון הלב, לאחר מינוי האסיפה הבוחרת נפטר השר המר. שר הדתות הנוכחי, השר לוי, הודיענו כי הוא אינו רואה לנכון לשנות מההחלטה אשר נתקבלה על ידי קודמו. לפיכך ניתן לומר כי שלושה שרים נתנו דעתם לשאלה האם ראוי במקרה דנן להפעיל את הסמכות המוקנית לשר בסעיף 14(ג) לתקנות, ושלושתם סברו שאכן ראוי הדבר.

2.ההליכים לבחירת רב עיר הוסדרו על ידי מחוקק המשנה בתקנות, אשר הותקנו מכוח סמכותו של שר הדתות על פי סעיף 15 לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], תשל"א - 1971 (להלן - חוק שירותי הדת). על פי תקנה 1 לתקנות, נבחר רב עיר על ידי אסיפה בוחרת. תקנה 6(א) לתקנות קובעת כי מספר חברי האסיפה הבוחרת יהיה זוגי, והוא ייקבע על ידי מועצת הרשות המקומית והמועצה הדתית, ובאין הסכמה ביניהן - על ידי השר. אשר להרכב האסיפה הבוחרת, קובעת תקנה 6(ב) כי שליש מחברי האסיפה יהיו נציגי מועצת הרשות המקומית, שליש נציגי המועצה הדתית ושליש נציגי בתי הכנסת. אשר לסמכויותיו של השר במינוי חברי האסיפה הבוחרת, קובעת תקנה 14(ג) כדלקמן:

" לא נבחרו או נתמנו חברי ועדת הבחירות, יושב ראש ועדת הבחירות או חברי האספה הבוחרת, תוך 15 ימים מהיום שהשר לעניני דתות הודיע על כך בכתב למי שחייב לבחרם או למנותם, רשאי השר לעניני דתות למנות את בעלי התפקידים ".

(ההדגשות שלי - ד.ב.)

העתירות שלפנינו נסבות שתיהן על ההליכים לבחירת רב עיר אשכנזי בתל-אביב-יפו, אשר עיקריהם פורטו לעיל, ולפיכך נידונו במאוחד. אך שתי העתירות נבדלות זו מזו בעילותיהן העיקריות ובטענות המועלות בהן, ומטעם זה נדון בהן להלן בנפרד.

העתירה בבג"צ 1213/98:

3.העותר 1 בבג"צ 1213/98 הוא יו"ר סיעת מרצ במועצת העיריה. העותרת 2 הינה מועמדת מטעם סיעת מרצ לכהן במועצה הדתית. לטענת העותרים, לא רשאים היו המשיבים לקיים את הליכי בחירת רב העיר האשכנזי בתל-אביב-יפו כל עוד לא הסתיימו ההליכים לחידוש הרכב המועצה הדתית בעיר. לעניין זה יצויין כי הרכב המועצה הדתית בתל-אביב-יפו לא חודש מאז שנת 1985, וכי מאז אותה שנה - במשך כ- 13 שנים - מכהנת המועצה הדתית בעיר באותו הרכב, על אף הוראתו המפורשת של סעיף 6(א) לחוק שירותי הדת, המורה לשר לחדש את הרכב המועצה הדתית בתום שישה חודשים מיום בחירת מועצת הרשות המקומית. את טענתם בדבר הצורך להקדים את חידוש הרכב המועצה הדתית לבחירת רב העיר, סומכים העותרים על ההלכה שנפסקה בבג"צ 2713/92 מפלגת העבודה חולון ואח' נ' השר לענייני דתות ואח' , לא פורסם (להלן - בג"צ חולון). מנגד טוענים המשיבים בתשובותיהם לעתירה כי דין העתירה להדחות מחמת שיהוי בהגשתה ובשל עילות סף נוספות, ולגופו של עניין טוענים הם כי נסיבות המקרה דנן שונות הן מנסיבות המקרה לגביו נפסקה הלכת בג"צ חולון הנ"ל, וכי שוני זה מצדיק תוצאה שונה בשני המקרים.

4.

לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובנספחים השונים אשר צורפו לעתירה ולתשובות המשיבים, סבורים אנו כי הדין במקרה זה הוא עם המשיבים בכל הנוגע לטענתם כי העתירה לוקה בשיהוי.

העתירה דנן הוגשה לבית המשפט ביום 19.2.98. בשלב זה הגיעו ההליכים לבחירת רב עיר אשכנזי בתל-אביב-יפו אל סף סיום. כמפורט לעיל, החלו הליכים אלו עוד בשנת 1993, עת פירסם השר לראשונה הודעה ברשומות בדבר הצורך בבחירת רב עיר אשכנזי, על פי תקנה 4 לתקנות. מאז הפירסום האמור, ננקטו צעדים שונים על ידי הגופים המוסמכים לקראת הבאת הליכי הבחירה לידי סיום, לרבות הקמת ועדת הבחירות לבחירת רב עיר על פי תקנה 5 לתקנות. גם אם נקבל את טענת העותרים כי לא היה מקום להגשת העתירה מיד לאחר פירסום הודעת השר האמורה ברשומות, וזאת בשל העיכוב שחל לאחר מכן בהליך הבחירה ובהתחשב בכך שלועדת הבחירות הוגשה חוות דעת משפטית אשר המליצה לעכב את ההליכים עד לחידוש הרכב המועצה הדתית בעיר, הרי שלכל המאוחר היה צריך לעשות כן לאחר מתן הודעתו של השר לבית משפט זה בדבר הפעלת סמכויותיו על פי תקנה 14(ג) לתקנות לצורך קידום הליכי הבחירה . כמתואר בפסקה 1 לעיל, מאותו שלב עלו הליכי הבחירה על פסים ממשיים, כאשר כל הגופים הנוגעים בדבר נדרשו על ידי השר להפעיל את סמכויותיהם על פי התקנות, והעותרים יכולים היו לצפות, באופן סביר, שכך יהיה, לאור התחייבותו המפורשת של השר בפני בית המשפט.

קשה לקבל את טענת העותרים כאילו "הופתעו" לשמוע לראשונה על חידוש הליכי הבחירה בסמוך לפני מועד הגשת העתירה, וזאת בהתחשב בעובדה שמדובר בנציגי סיעה החברה במועצת העיריה (אשר היא עצמה היתה משיבה בבג"צ 6206/96 הנ"ל). מטענותיהם בפנינו עולה לכאורה כי העותרים היו מצויים בהשתלשלות העניינים אשר קדמה להודעת השר על הפעלת סמכויותיו לפי תקנה 14(ג), ולפיכך יש להניח כי גם ההתפתחות שבאה לידי ביטוי בהליכים שהתקיימו בבית המשפט לא נעלמה מעיניהם.

מכל מקום, גם אם מוכנים אנו להניח כי נמצא לעותרים טעם כלשהו להצדקת השתהותם, הרי הענין שלפנינו הינו מסוג העניינים בהם יש לתת לחלוף הזמן, לארועים שארעו עד להגשת העתירה ולשלב אליו הגיעו הדברים משקל מכריע. כמפורט לעיל, נמשכים ההליכים לבחירת רב עיר אשכנזי בתל-אביב-יפו מזה מספר שנים, כאשר במשך כל אותה תקופה אין מכהן רב אשכנזי בעיר, ועובדה זו עוררה מחלוקות ואף הביאה להליכים משפטיים. עתה לאחר שהאסיפה הבוחרת מונתה ונקבע מועד לעריכת הבחירות, יש בהחזרת הגלגל לאחור ובהתחלת ההליך מבראשית, כמבוקש על ידי העותרים, כדי להביא לכך שההיערכות לקיום הבחירות, אשר כמתואר לעיל לוותה בקשיים מרובים, תרד לטמיון. הדבר עלול לגרום לעיכוב נוסף של הליכי הבחירה, ובכך יש כדי לפגוע באינטרס ציבורי חשוב ובצרכי הציבור הנזקק לשירותי הדת בעיר. (ראו: בג"צ 8378/96 והיב סאלח חביש ואח' נ' השר לענייני דתות ואח' , טרם פורסם, בפסקה 10; בג"צ 2285/93 אוסי נחום נ' גיורא לב, ראש עיריית פתח תקווה ואח' , פד"י מח(5) 630, 641). לא למותר להזכיר כאן כי במקרה קודם, הדומה לכאורה בנסיבותיו למקרה שלפנינו, לא ראה בית משפט זה להתערב בהליך שהחל לבחירת רב עיר כאשר השתהו העותרים בטיעוניהם כנגד אי חידוש הרכב המועצה הדתית (ראו: בג"צ 7274/96 חנן פרוקס, חבר מועצת העיר נס ציונה ואח' נ' השר לענייני דתות ואח' , לא פורסם).

5.לא שוכנענו כי העותרים הצביעו על טעם מספיק שיש בו כדי להצדיק דיון בעתירה לגופה, על אף השיהוי שנפל בהגשתה (ראו: בג"צ 2285/93 הנ"ל, בע'מ 642-641; בג"צ 170/87 דוד אסולין ואח' נ' ראש עיריית קרית גת, זאב בוים , פ"ד מב(1) 678). אכן, סדר הדברים הראוי הוא שחידוש הרכבה של מועצה דתית יקדם לבחירתו של רב עיר. על הטעמים לכך עמד השופט חשין בבג"צ חולון הנ"ל, והם מקובלים אף עלינו. עם זאת, כפי שעולה מההחלטה בבג"צ חולון, הרי שבאותו מקרה הורה בית המשפט לשר להגיש לוח זמנים משוער להליכים שינקטו על ידו לחידוש הרכבה של המועצה הדתית. לוח זמנים כאמור אכן הוגש לבית המשפט על ידי השר, ובעקבות זאת חזרו בהן העותרות מהעתירה והיא נדחתה. נקודת המוצא של בית המשפט בענין חולון היתה איפוא כי ניתן לקיים את סדר העניינים הראוי מבלי לסכל את בחירת רב העיר.

ללא קשר לבחירת רב העיר, נראה כי הפגם הנעוץ בהמנעות מחידוש הרכב המועצה הדתית של תל-אביב-יפו הוא בעייתי כשלעצמו, בהתחשב בהתמשכות ההליכים בענין זה, שהינה חריגה גם ביחס למחדלים ולקשיים שהורגלנו להם זה מכבר בכל הקשור בחידוש הרכב המועצות הדתיות. עם זאת, דווקא בנסיבות החריגות של תל-אביב-יפו, השרויה מזה זמן רב ללא רב עיר, כל דחייה נוספת במגמה לשמור על סדר העניינים הרצוי בדרך כלל, עלולה להביא לשיבוש על גבי שיבוש ולנזק נוסף לשירותי הדת בעיר. בהתחשב בניסיון העגום בנוגע לחידוש הרכב המועצה הדתית בתל-אביב-יפו, קשה להניח כי ההליכים בעניין זה עומדים להסתיים תוך זמן קצר ביותר. שאלת הרכבת המועצה הדתית תלויה ועומדת כיום בפני בית משפט זה בבג"צ 4247/97, ולבקשת השר, ניתנה אורכה של מספר חודשים בדיון בתיק, שמטרתה לאפשר לשר "לפעול לסיום הליכי חקיקת הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 9), התשנ"ח1997-", כאשר במהלך תקופה זו התחייב השר לפעול לחידוש הרכבה של המועצה הדתית בתל-אביב-יפו, לרבות סיום הדיון בועדת השרים בענין זה.

על כל אלה יש להוסיף כי חיוניות כהונתו של רב עיר בתל-אביב-יפו החריפה לאחרונה עוד יותר, מאחר שבינתיים נפטר לבית עולמו רב העיר הספרדי, והעיר תל-אביב נותרה ללא רב מכהן. בנסיבות אלה, וכאשר ההליכים לבחירת רב עיר אשכנזי עומדים על סף סיום, אין להצדיק עיכוב נוסף בבחירת רב העיר למשך תקופה שאורכה אינו ידוע ואינו ניתן לצפייה מראש. (השוו לעניין זה: בג"צ 5336/91 חמרני ואח' נ' השר לענייני דתות ואח' , לא פורסם, בפסקה 7).

אשר על כן, נוכח השיהוי בהגשת העתירה, ובהתחשב בשלב בו נמצאים הליכי בחירת רב העיר, ראינו לדחות את העתירה.

העתירה בג"צ 816/98:

6.העותרים בבג"צ 816/98 הינם כולם תושבי תל-אביב-יפו, המעורבים, מכוח תפקידיהם השונים ומעמדם, בהליכי בחירת רב העיר. טענתם העיקרית בעתירה הינה כי משהחליט השר לפעול בהתאם לסמכותו בתקנה 14(ג) לתקנות ולמנות את חברי האסיפה הבוחרת, היה עליו לעשות כן בשני "שלבים" נפרדים: תחילה - היה עליו לקבוע את מספר חברי האסיפה הבוחרת ולהודיע על כך לגופים הבוחרים (מועצת העיריה, המועצה הדתית ובתי הכנסת), ורק אם לא בחרו הגופים הבוחרים את נציגיהם לאסיפה הבוחרת תוך 15 יום מהיום שהשר הודיע להם על כך בכתב (כאמור בתקנה 14(ג)), רשאי היה השר למנות בעצמו את חברי האסיפה הבוחרת, על פי "המפתח" הקבוע בתקנה 6(ב) לתקנות. הטעם העומד בבסיס הליך דו-שלבי זה הינו, לטענת העותרים, מתן אפשרות אמיתית לגופים הבוחרים להפעיל ולמצות את סמכותם על פי התקנות, שהרי אין הגופים הבוחרים יכולים לבחור את נציגיהם בטרם נקבע מספר החברים באסיפה הבוחרת, וכנגזר מכך - מספר הנציגים של כל גוף בוחר באסיפה הבוחרת. לטענת העותרים, הודעת השר מיום 28.12.97, בה נכרכו יחדיו החלטתו בדבר מספר חברי האסיפה הבוחרת (30 חברים) והחלטתו בדבר מינוי חברי האסיפה הבוחרת (10 נציגים לכל גוף בוחר), מהווה חריגה מסמכות, שכן בפעולה זו חרג השר מההליך הדו-שלבי המחייב אותו.

7.עיינו בטענת העותרים, והגענו לכלל דעה שדינה להדחות. התשתית המשפטית לבחינת פעולתו של השר, במנותו את חברי האסיפה הבוחרת, הינה הוראת התקנות. סמכותו של השר לקבוע את מספר חברי האסיפה הבוחרת קבועה בתקנה 6(א) לתקנות, וסמכותו למנות את חברי האסיפה הבוחרת מעוגנת בתקנה 14 (ג) לתקנות. מעיון בתקנות עולה, כי אין הן קובעות דבר לעניין היחס בין שתי הסמכויות בכל הקשור למישור של זמן הפעלתן על ידי השר, ואין הן כוללות קביעה כלשהי בדבר הפעלה דו-שלבית של סמכויות השר, כטענת העותרים.

מוכנים אנו לקבל כי במישור העקרוני, מן הראוי הוא לאפשר לגופים הבוחרים למצות את סמכותם על פי התקנות, בטרם יתערב השר בהליך מינוי חברי האסיפה הבוחרת בהתאם לסמכות המוקנית לו בתקנות, אלא שבמקרה שלפנינו אין לומר כי אפשרות כאמור לא ניתנה לגופים הבוחרים.

כמפורט לעיל, הודיע השר ביום 26.12.96 לבית משפט זה כי בכוונתו לפעול בהתאם לסמכותו בתקנה 14(ג) לתקנות, וזאת לאחר שההליך לבחירת רב עיר אשכנזי התעכב במשך תקופה ארוכה. תוכן הודעה זו הובא לידיעת הגופים הבוחרים במכתבו של השר מיום 20.1.97. במכתב זה התריע השר במפורש כי באם לא יפעלו הגופים הבוחרים לזירוז והשלמת הליכי הרכבת האסיפה הבוחרת, יאלץ הוא לפעול על פי סמכותו בתקנה 14(ג) ולמנות בעצמו את חברי האסיפה הבוחרת. משלא חלה התקדמות בהליכי הבחירה, שיגר סגן השר מכתב נוסף באותו עניין לגופים הבוחרים, והאיץ בהם לזרז את הליכי הבחירה. רק עם חלוף כמעט שנה ממועד מתן הודעתו הראשונה של השר בדבר הצורך לבחור את חברי האסיפה הבוחרת, נקט הוא בדרך הקבועה בתקנה 14(ג) ומינה את חברי האסיפה. מהשתלשלות עניינים זאת עולה כי לא רק שנתקיימה דרישת תקנה 14(ג) בדבר מתן הודעה בכתב על ידי השר 15 ימים בטרם יפעיל סמכותו על פי התקנה האמורה, אלא שלגופים הבוחרים ניתנה במקרה דנן אורכה משמעותית ביותר לפעול להרכבת האסיפה הבוחרת. בנסיבות אלה לא ניתן לומר, כטענת העותרים, כי לא ניתנה לגופים הבוחרים הזדמנות נאותה להפעיל את סמכותם על פי התקנות. הזדמנות כאמור ניתנה, אך היא לא נוצלה על ידי הגופים הבוחרים במשך חודשים ארוכים. מתן הזדמנות נוספת, באמצעות פיצול הליך המינוי על ידי השר לשני שלבים נפרדים, כדרישת העותרים, עלול היה בנסיבות אלה להתברר כהליך סרק נוסף. לאחר שהשר הודיע לבית משפט זה על כוונתו להפעיל את הסמכות המוקנית לו בתקנות, והודיע לגופים הבוחרים על התחייבותו זו, היה בכך משום מתן הזדמנות אחרונה להפעלת הסמכות. משנמנעו הגופים הרלוונטיים מהפעלת סמכותם על יסוד אותה הודעה, ואף לא יזמו כל מהלך ממשי בנדון משך שנה שלמה, לא היתה עוד משמעות למתן הזדמנות נוספת, וזו לא נדרשה.

8.אכן, נטילת הסמכות על ידי השר למינוי ועדת הבחירות או להרכבת האסיפה הבוחרת, מידי הגופים שהוסמכו לכך בתקנות, הינה ללא ספק צעד מרחיק לכת. הגופים המרכיבים את ועדת הבחירות ואת האסיפה הבוחרת הם גופים המורכבים על פי מפתח ייצוגי דמוקרטי, והינם בעלי תפקיד מרכזי בהכנת הליך הבחירה של רב העיר. נטילת הסמכות מידיהם היא בוודאי אמצעי שראוי לנקוט בו רק כאשר הגוף המופקד על המינוי אינו מסוגל, או אינו מוכן לפעול (ראו: בג"ץ 953/87 א. פורז, עו"ד נ' שלמה להט, ראש עירית תל-אביב-יפו ואח' , פ"ד מב(2) 339,309).

עם זאת, אין להתעלם מכך כי מחוקק המשנה אשר הפקיד את הסמכויות בידי הגופים הללו, הוא שקבע גם את כוחו של השר ליטול מהם את סמכותם במצב של מחדל בו נמנעו הם מלפעול (ראו: יצחק זמיר, הסמכות המנהלית , כרך ב' (ירושלים, 1996) בעמ' 580). נראה כי המבנה המורכב של הליך בחירת רב עיר, מעורבותם של גופים שונים בהליך והרכבם המיוחד של גופים אלה, הם שעמדו ביסוד התפיסה שאין לאפשר לאותם גופים לשתק את ההליכים הנדרשים לבחירת רב עיר, על דרך של המנעות מפעולה. בהתאם לכך נקבעו הוראות תקנה 6(א) ותקנה 14(ג) הנ"ל.

המועד הקצר שנקבע בתקנות לשם הפעלת סמכות השר, 15 ימים מיום שהודיע השר לגופים החייבים בקיום הליכי הבחירה, יש בו כדי ללמד על האינטרס שבקיום ההליכים במהירות ראויה. השתלשלות העניינים שלפנינו, הזמן שחלף מאז מתן ההודעות הראשונות של השר בשנים 1993 ו- 1995 והזמן שחלף מאז קיבל על עצמו השר, בהודעה לבית המשפט, את החובה לפעול, חרגו במידה רבה מהמהירות הראויה, ויש גם בהם כדי ללמד על ההזדמנויות הרבות שניתנו לרשויות להפעיל את סמכותן.

9.אוסיף עוד, כי גם אילו היה ממש בטענה כי לא קויים השלב הראשון של קביעת מספר חברי האסיפה הבוחרת בנפרד משלב מינויה של האסיפה, הרי שבנסיבות הענין פגם כזה אינו מסוג הפגמים שיש בהם כדי לבטל את ההליך שהתקיים לפי תקנה 14(ג).

כבר נאמר לא אחת על ידי בית משפט זה, כי לא כל פגם בהליך המנהלי גורר אחריו פסלות ההליך. גישה זו, לפיה יש להבחין בין העילה, הזכות שקמה עקב קיומו של הפגם, לבין הסעד הנדרש כתוצאה מהפגם, קנתה לה שביתה בפסיקתנו, במיוחד בשנים האחרונות. נסיבותיו של כל ענין יבחנו לגופן - כאשר הנסיבות מצביעות שהפגם אינו יורד לשורש הענין ואינו חמור עד כדי הצדקת ביטול ההליך כולו, כאשר יש סעד אחר שיש בו כדי לרפא את הפגם, או כאשר הפגם הוא פורמלי ולא היה בו כדי לשנות את תוצאת ההליך, אין לראות בהכרח את ההליך כבטל. (ראו: בג"צ 8378/96 הנ"ל, שם בפסקאות 10-9; בג"צ 3081/95 ד"ר ג'ובראן רומיאו נ' המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל , פ"ד נ(2) 177, 194-195; בג"צ 5760/93 פלונית נ' ועדת התלונות על פי חוק הפסיכולוגים , פ"ד נ(4) 194, 202-201; פסק דינו של השופט זמיר בע"פ 866/95 אהרון סוסן נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(1) 793, 816-817; פסק דינה של השופטת דורנר בבג"צ 2683/92 מכבים - ישוב קהילתי במודיעים ואח' נ' הוועדה לבניה למגורים במחוז המרכז , פ"ד מח(1) 535, 348; בג"צ 8505/96 ד"ר ארנון בונה נ' בית הדין הארצי לעבודה , לא פורסם).

בענייננו, מצטרפים מספר גורמים למסקנה כי אם היה פגם בהליך, הרי שהוא איננו מהותי, והליכה בדרך שהעותרים מצביעים עליה לא היה בה כדי לשנות את התוצאה:

א.ראשית, כפי שצויין לעיל, התקנות אינן מחייבות את הפעלת הסמכות לפי תקנה 14(ג) בשלבים, ולכל היותר ניתן לומר כי רצוי לפעול בדרך זו כדי לתת לרשויות המוסמכות הזדמנות נאותה לחזור בהן מדרך השיתוק שעלו עליה, ולהפעיל סמכויותיהן.

ב.במקרה דנן, גם אם לא ניתנה הזדמנות פורמלית נוספת לבחירת חברי האסיפה הבוחרת לאחר שקבע השר את מספרם, הרי ניתנו למועצת העיריה ולמועצה הדתית הזדמנויות רבות, משך תקופה של שנים, להרכיב את האסיפה הבוחרת. כן ניתנה להן ההזדמנות לפעול, לאחר שהודע להם על התחייבות השר להפעיל את סמכותו לפי תקנה 14(ג), במשך שנה תמימה, אלא שהזדמנויות אלה לא נוצלו.

ג.שרי הדתות שהתחלפו, הניחו כולם כי אין מנוס מהפעלת הסמכות על ידם ולא ראו, כפי הנראה, כל סיכוי ממשי לקדם את ההליך בידי הגופים המוסמכים, לאחר שניסו להפעילם פעמים רבות.

ד.המבנה הייצוגי של האסיפה הבוחרת, על פי החלוקה היחסית בין הגופים המשתתפים בהרכבתה, לא נפגע. בית משפט זה כבר עמד על כך כי התקנות לא קבעו תנאי כשירות לחברי האסיפה הבוחרת, אלא רק יחס בין מספרם וחלוקה שווה בין אשכנזים וספרדים (ראו: בג"ץ 953/87 הנ"ל, בע'מ 323). חלוקה זו נשמרה על ידי השר.

לפיכך, גם לו סברנו כי נפל פגם פורמלי באי פיצול ההליך, אין בפגם האמור כדי להצדיק את ביטולו של ההליך כולו.

10.העותרים טוענים עוד, כי החלטת השר בדבר מספר חברי האסיפה הבוחרת נעשתה שלא בסמכות, מאחר שלא התקיים התנאי הקבוע בתקנה 6(א) להפעלת סמכות השר. על פי תקנה 6(א), ייקבע מספר חברי האסיפה הבוחרת על ידי מועצת הרשות המקומית והמועצה הדתית, ובאין הסכמה ביניהן - יקבע אותו השר. לטענת העותרים, לא התקיים בענייננו התנאי של העדר הסכמה בין מועצת העיריה והמועצה הדתית באשר למספר חברי האסיפה הבוחרת, שכן גופים אלה לא קיבלו עדיין החלטה כלשהי בעניין זה, וממילא גם לא נתגלעו ביניהם חילוקי דעות.

גם טענה זו אין בידינו לקבל. כאמור, פנה השר עוד ביום 20.1.97 לראש העיריה וליו"ר המועצה הדתית, בבקשה כי יפעלו להרכבת האסיפה הבוחרת כאמור בתקנה 6(א) לתקנות. חרף פנייה זו, התמהמהו מועצת העיריה והמועצה הדתית, ובמשך תקופה של כשנה מאז הפנייה לא קבעו את מספר חברי האסיפה הבוחרת. במצב דברים זה רשאי היה השר להניח כי מועצת העיריה והמועצה הדתית לא מצליחות להגיע לכלל החלטה ולהסכמה ביניהן בעניין זה, ועל כן רשאי היה לקבוע בעצמו את מספר חברי האסיפה הבוחרת (השווה: בג"צ 5483/95 חיים גינדי ואח' נ' שר הדתות ואח' , פ"ד מט(5) 661, 671). זאת ועוד, טענת העותרים, על פיה תנאי מוקדם והכרחי להפעלת סמכות השר על פי תקנה 6(א) הוא קבלת החלטות מנוגדות של מועצת העיריה והמועצה הדתית לעניין מספר חברי האסיפה הבוחרת, מביאה לתוצאה בלתי סבירה. כפי שהובהר לעיל, צפה מחוקק המשנה את אפשרות התרחשותו של מצב מעין זה אשר התקיים בענייננו, בו נמנעת הרשות, מסיבה כלשהי, מלהפעיל במשך זמן רב את סמכותה לעניין הרכבת האסיפה הבוחרת, ועל כן קבע בתקנה 14(ג) כי השר יהיה מוסמך למנות את חברי האסיפה מקום בו לא עשתה זאת הרשות. אם נאמר, כטענת העותרים, כי כל עוד נמנעות מועצת העיריה והמועצה הדתית מלקבל החלטה בעניין מספר חברי האסיפה הבוחרת, אין השר מוסמך להתערב בהליך הבחירה בשל העדר "מחלוקת" בעניין זה, הרי שנמצאנו חותרים תחת עצם התכלית העומדת בבסיס סמכותו של השר - למנוע את שיתוקו של הליך הבחירה בשל חוסר מעש מצד הגופים המוסמכים.

11.לא מצאנו גם ממש בטענה כי הליך בחירת נציגי בתי הכנסת לא היה תקין. התקנות לא קבעו כי נציגי בתי הכנסת יבחרו על ידי ציבור המתפללים במישרין, ומסיבות מעשיות ספק אם ניתן הדבר. העותרים לא הצביעו על כל פגם שנפל באופן בחירת נציגי בתי הכנסת, שיש בו כדי להצביע על כך שאין הם מייצגים באופן סביר את בתי הכנסת השונים בעיר על ציבור המתפללים בהם, או על פגם משפטי אחר.

אשר על כן, דין העתירה להדחות.

סוף דבר, שתי העתירות נדחות. בנסיבות הענין, ישא כל צד בהוצאותיו.

ש ו פ ט ת

הנשיא א' ברק :

אני מסכים.

נ ש י א

השופטת ד' דורנר :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק הדין של השופטת ד' ביניש.