בג"ץ 8182/07ג'מיל גנאים נ. מדינת ישראל

השופטת מ' נאור :

1.

ביום 18.9.2007 דחה בית המשפט העליון (כב' השופט א' לוי) בקשת רשות ערעור של העותר כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 3.7.2007, אשר דחה את ערעור העותר על פסק דינו של בית משפט השלום מיום 22.6.2006. בית משפט השלום גזר על העותר 12 חודשי מאסר, מתוכם 6 חודשים לריצוי בפועל בדרך של עבודות שירות והיתרה על תנאי וכן קנס בסך 5,000 ש"ח, בגין עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בה הורשע על פי הודאתו.

בבקשת רשות הערעור טען המבקש כי אין בעובדות כתב האישום כדי לבסס הרשעה בעבירה של קבלת דבר במרמה. בית המשפט העליון דחה כאמור את הבקשה בקביעה כי המדובר בטענה מקדמית שעד אותו שלב לא נטענה ואשר אינה יכולה להישמע ולהתעורר לראשונה בפני ערכאה שלישית. הבקשה נדחתה כאמור ועמה נדחתה גם בקשה לעיכוב ביצוע העונש.

2.

במסגרת העתירה שלפני נתבקש צו על תנאי לביטול פסק הדין של בית משפט השלום וכן צו ביניים לעיכוב ביצוע גזר הדין. המבקש חוזר בעתירה למעשה על טענותיו כפי שהועלו בבקשת רשות הערעור לפיהן כתב האישום אינו מגלה עבירה.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. העתירה מהווה נסיון ל"מקצה שיפורים" לטענות שנדחו במסגרת ההליך הפלילי. העותר מבקש - למעשה - לערער בדרך של הגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק על ההחלטה בבקשת רשות הערעור הפלילי. כידוע, "בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו-שלו בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים" (בג"ץ 11341/05 לוי נ' הסניגוריה הציבורית הארצית (מיום 15.6.2006)).

4.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף ועמה הבקשה לצו ביניים.