בג"ץ 8208/16 בג"ץ 8208/16

השופט נ' סולברג:

רוב מהומה בעתירה ל צו הביאס קורפוס , על לא מאומה.

העותרים ביקשו בעתירתם לקבוע דיון דחוף בעתירה מחמת "זכותו היסודית ביותר של עצור, שנעצר על ידי חיילים או כוחות בטחון אחרים של ישראל, שדבר מעצרו ומקומו ייוודעו" , כנאמר בפתיח לעתירה. "הזמן החולף מגביר את חוסר הוודאות בו חיה המשפחה, את דאגתה ואת חרדתה" (שם). העותרים תארו בעתירתם פניות שנעשו למרכז השליטה אצל קצין משטרה צבאית ראשי; ללא הועיל. במישור המשפטי טענו העותרים על חובת המשיבים להודיע על מקום המעצר, בהתבסס על סעיף 53(א) לצו בדבר הוראות בטחון [נוסח משולב] (אזור יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009, ועל פסיקת בית משפט זה בעתירות קודמות. עוד טענו העותרים על חובת רישום עצור במקום המעצר, כזה המוחזק בשב"ס וכזה המוחזק במשטרה, הכל בהסתמך על אסמכתאות בחוק ובנהלי המשיבים.

ביקשתי אפוא בהחלטתי ביום הגשת העתירה (26.10.2016) מאת המשיבים להגיש תגובה עד ליום המחרת. עד מהרה הודיע ב"כ המשיבים לאחר בדיקה כי העותר אינו מוחזק אצל מי מרשויות המדינה. הסתבר, שלא כנטען בעתירה, כי העותר לא מצוי במשמורת, הוא לא נעצר על-ידי כוחות הבטחון, גם לא על-ידי המשטרה. טענות שנטענו בקול ענות גבורה נסתיימו בקול ענות חלושה. לדברי ב"כ העותרים: "מאחר שבשעה האחרונה יצרו בני המשפחה קשר עם העותר 1, נראה שעתירה זו התייתרה. על כן מתבקש בית המשפט הנכבד למוחקה" .

משום שלא הוגשה התנגדות מטעם המשיבים, או תגובה אחרת, בעקבות הודעת ב"כ העותרים, אינני רואה מניעה מלעשות כמבוקש ולמחוק את העתירה.

כשלעצמי תהיתי אם עוצמת הטענות וחומרתן, טענות שנגוזו חיש מהר, לא הצדיקו אמירה מפורשת מאת העותרים על חזרתם בהם מטענותיהם הקשות מחד גיסא, ובקשה מאת המשיבים לפסיקת הוצאות מאידך גיסא.

ברם, באין בקשה להוצאות ולא הסתייגות מנימוקי המחיקה, אין לי אלא מה שעינַי רואות. חזקה על המשיבים, ששקלו כדבעי את שיקוליהם (אולי גם על סמך מידע שלא הובא לידיעת בית המשפט).

העתירה נמחקת אפוא בזאת.