בג"ץ 8231-22 בג"ץ 8231-22

השופטת ד' ברק-ארז:

1.זוהי עתירה נגד צו מעצר מינהלי בעניינו של העותר, יליד שנת 1988, תושב מחנה הפליטים בג'נין. העותר מוחזק במעצר מינהלי מיום 1.3.2022, וזהו צו המעצר המינהלי השני בעניינו, שתוקפו הוא כעת עד ליום 31.12.2022.

2.להשלמת התמונה ייאמר כי העותר הורשע בעבר מספר פעמים ואף ריצה עונשי מאסר בגין עבירות ביטחוניות.

3.בפראפרזה שנמסרה על-ידי גורמי הביטחון בתגובה שהוגשה ביום 11.12.2022 צוין כי "העותר פעיל חמאס המעורב בפעילות חמאס באזור מגוריו, והחשוד כמי שנגיש לאמל"ח ומספק אמל"ח לפעילי חמאס צבאיים נוספים", ועל כן "מעצרו... נדרש לשם שמירה על בטחון האזור".

4.היום התקיים דיון בעתירה בפנינו. בא-כוחו של העותר הסכים כי נעיין בחומר החסוי במעמד צד אחד לצורך הדיון. בא-כוח המשיבים הגיש אפוא חומר זה לעיוננו, ואף הפנה תשומת לבנו, במיוחד, לפריטי מידע מסוימים.

5.לאחר שעיינו בחומר החסוי, הגענו לכלל מסקנה ברורה כי דין העתירה להידחות. החומר החסוי בעניינו של העותר הוא מוחשי ומשמעותי. הפראפרזה שהוצגה אינה מבטאת כל הפרזה בתיאור הנסיבות כהווייתן. הסכנה העולה מן העותר, על-פי התרשמותנו, היא אפוא חמורה וקונקרטית כאחד.

6.יש לומר את המובן מאליו: אילו סברנו כי יש בחומר החסוי פריטי מידע המאפשרים העמדה לדין היינו ממליצים לעשות כן, ושמים נתון זה נגד עינינו בעת שהתבקשנו להאריך את צו המעצר המינהלי. אולם, זהו אחד מאותם מקרים שבהם יש פער בלתי ניתן לגישור בין קיומה של תשתית עובדתית איתנה המצדיקה נקיטת הליכים משפטיים לבין חוסר האפשרות המעשית להגיש כתב אישום מבלי להסתכן בחשיפת חומרים מודיעיניים שחייבים להישאר חסויים. לצערנו, כשופטים, איננו יכולים אף לפרט יותר, על רקע המתח המובנה בין חובת ההנמקה המוטלת עלינו לבין המחויבות שחלה אף עלינו בכל הנוגע לשמירה על חסיון הראיות (ראו: דפנה ברק-ארז מחשבות על שפיטה 59 (2022). בנסיבות העניין המוצא היחיד למציאות מורכבת זו הוא בהותרת צו המעצר המינהלי על כנו.

7.סוף דבר: העתירה נדחית.