בג"ץ 8259/16 נעימה אצליח נ. משרד הפנים הוועדה ההומניטארית

השופט נ' סולברג:

1.העתירה שלפנינו מכוונת נגד החלטת שר הפנים, בהמלצת הוועדה המקצועית במשרד הפנים, לדחות את בקשת העותר 2 (להלן: העותר ), תושב רצועת עזה השוהה בישראל שנים ארוכות, לקבלת רישיון ישיבה לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק הוראת השעה ). זאת, בעיקר מן הטעם שהעותר נשוי ליותר מאישה אחת, ומשום שבקשת העותר אינה מהווה טעם הומניטארי מיוחד למתן רישיון לישיבת ארעי לפי החוק. בעתירה נטען כי העותר נשוי לאישה אחת בלבד, וכי בעבר החזיק ברישיון ישיבה ארעי מסוג א/5; לפיכך, החלטת המשיב לוקה בחוסר סבירות, בהעדר הנמקה ראויה, בהעדר מידתיות ובהפליה ביחס לאחרים במצבו של העותר שבעניינם התקבלה החלטה שונה.

2.לעמדת המשיב דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה. לטענתו, העתירה נעדרת תשתית עובדתית ומשפטית שבכוחה להצדיק את התערבותו של בית משפט זה בהחלטתו. הטענות שהועלו בעתירה נטענו באופן כוללני, ואינן מבססות תשתית לטענה כי ההחלטה נגועה בחוסר סבירות.

3.לעמדת המשיב יש לדחות את העתירה גם לגופה. לפי הנטען, בשנת 1999 הגישו העותרים בקשה לאיחוד משפחות, ולעותר ניתן רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 בשנת 2000. הרישיון הוארך מעת לעת בהתאם להוראות החוק. אולם, בשנת 2005 התברר למשיב כי במקביל לנישואיו של העותר לעותרת, הוא נשוי לאישה נוספת ואף נולדו להם ילדים משותפים. על יסוד מידע זה סורבה בשנת 2005 הבקשה לאיחוד משפחות. על החלטה זו רשאי היה העותר לערער, אך לטענת המשיב הוא לא עשה כן.

4.בשנת 2014 פנו העותרים לוועדה ההומניטארית בבקשה ליתן לעותר מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים מיוחדים, לפי סעיף 3א1 לחוק הוראת השעה. בבקשה זו נטען כי העותר נשוי לעותרת ולה בלבד, ועוד נטען כי נשקפת סכנה ממשית לחייו במידה ויגורש לעזה. ביום 12.10.2015 נערך לבני הזוג שימוע, שם טען העותר כי מאשתו השנייה נולדו לו ארבעה ילדים, אלא שלעמדתו התגרשו בני הזוג בשנת 2009 משום שלא הסתדרו. העותר לא צרף כל ראיה לכך. עוד שב העותר על החשש לחייו ברצועת עזה, וכן פרט על מצבה הסוציאלי של משפחתו. הוועדה סברה כי אין עילה להעתר לבקשת העותר, ולפיכך המליצה על דחיית הבקשה. שר הפנים אימץ המלצה זו. לעמדת המשיב, כאשר עסקינן במתן רישיון לפי סעיף 3א1 לחוק הוראת השעה העוסק בהיתר בשל טעם הומניטרי מיוחד, מוקנה לשר הפנים שיקול דעת רחב. החוק מציין במפורש כי עצם העובדה שבן זוגו וילדיו של המבקש מצויים בישראל אינה בגדר 'טעם הומניטרי מיוחד'. למשיב ידוע כי העותר נשוי לשתי נשים, ואילו העותר מצדו לא עמד בנטל להוכיח כי מצב זה חדל מלהתקיים. גם טענתו על חשש לחייו לא גובתה בתשתית ראייתית כלשהי. טענותיו בדבר מצבה הסוציאלי של משפחתו אינן עולות, לעמדת המשיב, כדי טעם הומניטרי מיוחד. מדיניות המשיב לפיה אין לאשר בקשות למתן מעמד לישראל כאשר הדבר נותן הכשר למצב של ריבוי נישואין אושרה על-ידי בית משפט זה. משאלו הם פני הדברים, אין עילה, לעמדת המשיב, להתערב בהחלטה מושא העתירה.

5.לאחר העיון בטענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי כעמדת המשיב, דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה.

6.בשנת 2005 ניתנה החלטה בבקשתו של העותר לאיחוד משפחות. בקשה זו נדחתה על רקע היותו נשוי לשתי נשים. העותר, כך נראה, לא השיג על ההחלטה. רק בשנת 2014 הגיש העותר את הבקשה מושא העתירה, שבה נטען כי לבני הזוג עשרה ילדים קטינים וכי יש חשש ממשי לחייו במידה ויגורש לעזה. בבקשה לא צוין דבר באשר לבקשתו הקודמת של העותר. כאשר נשאל במהלך השימוע בעניין ריבוי נשים, טען כי התגרש מן האישה השנייה בשנת 2009, אך לא הביא לכך כל ראיה. גם טענתו בדבר חשש לחייו לא אומתה בתשתית עובדתית כלשהי, מה גם שמקומה של טענה זו להתברר לפני ועדת המאויימים (כאמור בסעיף ד' להחלטת השר מושא העתירה). העותר הוסיף וטען כי לו ולאשתו עשרה ילדים, אך לפי סעיף 3א1(ה) לחוק הוראת השעה, "העובדה כי בן משפחתו של מבקש ההיתר או הרישיון, השוהה כדין בישראל, הוא בן זוגו, או כי לבני הזוג ילדים משותפים, לא תהווה כשלעצמה טעם הומניטרי מיוחד" . כפי שנקבע לא אחת, אין פגם במדיניות המשיב, לפיה ככלל אין להעניק מעמד בישראל למי שנשוי ליותר מאישה אחת (עע"מ 369/07 אבו נאב נ' משרד הפנים (23.12.2009)). החלטת המשיב מנומקת כדבעי, והעותר לא ביסס תשתית עובדתית לטענת ההפליה. במצב דברים זה, אין עילה להתערבותו של בית משפט זה, ומשכך דין העתירה להידחות לפי תקנה 5 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984. בשולי הדברים אוסיף כי המסמכים הרפואיים שצורפו לעתירה בדבר מצבם הרפואי של ילדי העותרים לא צורפו לבקשתם לשר הפנים, אך כטענת המשיב אינני סבור – מבלי להמעיט חלילה בחומרת המצב הרפואי המתואר בהם – כי מסמכים אלו מחייבים את המשיב להעתר לבקשה.

7.העתירה נדחית. לפנים משורת הדיון לא יהיה צו להוצאות.