בג"ץ 8291/19 עדן זוקע נ. מפקד יחידת מיטב בצה"ל

השופט ע' גרוסקופף:

העותרת מבקשת צו על תנאי המורה למשיב להמציא לה את כלל החומרים והנימוקים הרלוונטיים הנוגעים לדחיית בקשתה לקבלת פטור משירות בצה"ל מטעמי הכרה דתית, וכן צו על תנאי המורה למשיב לדחות את מועד גיוסה לצה"ל הקבוע ליום 20.1.2020 בתשעים ימים. כמו כן ביקשה העותרת צו ביניים המורה למשיב לדחות את מועד גיוסה לצה"ל עד מתן החלטה בעתירה.

1.

על פי המפורט בעתירה ובנספחיה, העותרת אשר התחנכה במוסדות חינוך חילונים, הגישה ביום 26.5.2019 תצהיר לפיו טעמים שבהכרה דתית מונעים ממנה להתגייס לשירות צבאי חרף חובת שירות בטחון, וזאת בהתאם להוראת סעיף 40(א) לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (להלן: " החוק "). ביום 1.8.2019 נערך לעותרת ראיון לבחינת אמיתות התצהיר במסגרתו, כך על פי נספח 6 לעתירה, היא הפגינה בקיאות דלה בנושאי יהדות. בהמשך לכך, ביום 19.11.2019 נערך לעותרת ראיון נוסף (שכונה שימוע). בתום הראיון הנוסף, בהינתן הרקע החילוני ובקיאותה הדלה של העותרת בנושאי דת, הוחלט שלא לפטור אותה מחובת שירות בטחון על פי החוק.

2.

בא-כוח העותרת פנה למשיב ביום 20.11.2019 בבקשה לדחיית תאריך גיוסה של העותרת ולהעברת מסמכים בעניינה לצורך ניהול הליך הערעור לפני המשיב. פנייה זו נענתה ביום 27.11.2019, במסגרתה הובהר כי מועד גיוסה של העותרת נדחה ליום 20.1.2019 על מנת לאפשר לה למצות את הליכי הערעור; כי העותרת רשאית לערער על החלטת המשיב שלא להעניק לה פטור מחובת שירות בטחון; וכי אין מקום להיעתר לבקשה לעיין בסיכום הראיונות שנערכו עם העותרת.

3.

מכאן לעתירה שלפנינו, בגדרה נטען בעיקר כי סירוב המשיב להיעתר לבקשת העותרת למסירת מסמכים היא " בניגוד להיגיון הבסיסי " (סעיפים 24-23 לעתירה) וחורגת מנהליו הפנימיים של המשיב. לשיטת העותרת התנהלות המשיב מנוגדת להתנהלות מחלקת בג"צים בפרקליטות המדינה אשר מסרה לבאי כוחה של העותרת טפסי ראיונות במקרים אחרים שיוצגו על ידם, וכי התנהלות המשיב " פוגעת בביקורת שיפוטית אפשרית על ההחלטה בערעור " (סעיפים 41-40 לעתירה).

4.

דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים. העותרת מצויה בעיצומו של הליך מנהלי הנוגע לבקשתה לפטור מחובת שירות ביטחון ועליה להתנהל בעניין זה, על כל היבטיו – ובכלל זה סוגיית המסמכים הנמסרים לה, מול הגורמים המוסמכים תוך מיצוי דרכי הפעולה המקובלות. זאת משום שייתכן כי הדבר ייתר את הצורך בפנייה לבית המשפט המוסמך (בג"ץ 3750/08 עו"ד לירן נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 3 והאסמכתאות המובאות שם (28.4.2008)). רק לאחר מיצוי ההליכים מול רשויות הצבא יהיה מקום לשקול פנייה לבית המשפט בעתירה נגד החלטת רשויות הצבא, ובמסגרת עתירה זו, ככל שתוגש, ניתן יהיה להעלות גם טיעונים דיוניים ביחס לאופן התנהלות ההליך המנהלי (לעתירה מסוג זה ראו בג"ץ 5480/18 שלי נ' מפקד מיט"ב (31.1.2019). בשולי הדברים נעיר כי ההליך שמנהלת העותרת אינו בגין "ביטול פטור", עניין לגביו נקבעה זכות ערעור לבית משפט לעניינים מנהליים בסעיף 40ה. לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986. עסקינן בהליך המתייחס להחלטה שלא להעניק מלכתחילה פטור – החלטה המתקבלת מכוח שיקול דעת רשויות הצבא שלא לקבל הצהרה של מועמד לשירות בטחון בדבר אורח חיים דתי בנסיבות מתאימות (הגשה באיחור, תצהיר שקרי בעליל וכיו"ב. לאבחנה בין המצבים ראו בג"ץ 739/15 כליפה נ' שר הביטחון (15.10.2015)).

5.

בשולי הדברים אציין כי יש להצר על כך שבאי-כוח העותרת בחרו להביא במסגרת העתירה תגובות מקדמיות בהליכים אחרים שטופלו על ידם, הכוללות פרטים אישיים לרבות מסמכים רפואיים ובכך פוגעות בצנעת הפרט של אותן עותרות בהליכים אחרים שלא לצורך.

6.

העתירה נדחית אפוא על הסף. העותרת תישא בהוצאות המשיב בסכום של 2,500 ש"ח.