בג"ץ 8354/05 סאמיה פאח'ורי נ. משרד החינוך, האגף להערכת תארים אקדמיים מחו"

השופטת א' חיות:

1.העותרת, מורה במקצועה, טוענת בעתירתה כי למדה בשלוחת אוניברסיטת לינקושיר והמברסייד בנצרת (להלן: האוניברסיטה ) וקיבלה ביום 19.10.1998 תואר ראשון בחינוך, לאחר שעמדה בכל ההתחייבויות. בקשה מטעם העותרת להכרה בתואר זה כתואר אקדמי נדחתה על ידי המשיב בשל אי המצאת כל המסמכים הדרושים. העותרת הגישה בקשה נוספת ביום 27.1.2002 ובתשובתו מיום 18.3.2002 הודיע לה המשיב כי נוכח קיומה של בדיקה בנוגע לפעילות האוניברסיטה בישראל, אין באפשרותו באותו שלב להעריך תארים שניתנו על ידה וכי עם סיום הבדיקה ימסרו לה תוצאותיה. בשלוש וחצי השנים שחלפו ממועד משלוח ההודעה האמורה ועד להגשת העתירה שבפנינו פנתה העותרת מספר פעמים אל המשיב בדרישה כי תינתן החלטה בבקשתה, אך המשיב שב על עמדתו כי פעילות האוניברסיטה בישראל מצויה בבדיקה ולא השיב לעותרת לגופם של דברים. על רקע התמשכות הטיפול אצל המשיב בעניינה של העותרת הוגשה עתירה זו, בה נתבקש בית המשפט להורות למשיב ליתן החלטה בבקשת העותרת להכיר בתואר שקיבלה מן האוניברסיטה כתואר אקדמי וכן להורות כי התואר יוכר ככזה.

2.העותרת טוענת כי החלטת המשיב לעכב את הטיפול בבקשות להכרה בתארים באופן גורף, ללא בדיקה עניינית של כל מקרה לגופו וללא מתן הזדמנות להשמעת טענות בעניין זה, חורגת ממתחם הסבירות ואף עולה כדי פגיעה בכללי הצדק הטבעי. כן טוענת העותרת כי עיכוב הטיפול בבקשתה פוגע בשמה הטוב, בזכותה לחופש עיסוק ואף בזכותה לשוויון שכן בקשות בוגרים אשר סיימו את הלימודים יחד עימה התקבלו כולן ואילו הטיפול בבקשתה, אשר הוגשה מאוחר יותר עקב נסיבות אישיות, עוכב. עוד טוענת העותרת, כי למדה באוניברסיטה תוך הסתמכות בתום לב על מצגו של המשיב בדבר הכרה בתארים הניתנים על ידה וכי בנסיבות אלה נפגעו ציפיותיה הלגיטימיות לתוספת שכר. לבסוף טוענת העותרת, כי אף אם היתה קיימת סיבה מוצדקת לעיכוב כלשהו במתן ההחלטה הרי שאי מתן החלטה לאחר חלוף תקופה כה ארוכה הינו בלתי סביר.

3.בתגובתו מיום 12.10.2005 טוען המשיב כי הטיפול בבקשת העותרת עוכב בשל קיומה של חקירת משטרה רחבת היקף באשר להתנהלות שלוחת האוניברסיטה בישראל. המשיב מוסיף ומציין כי החקירה עומדת בפני סיום ועל כן, התקבלה לאחרונה החלטה שלא לעכב עוד את בדיקתן של בקשות תלויות ועומדות להערכת תואר מהאוניברסיטה, ובכללן בקשתה של העותרת. לגופם של דברים מציין המשיב, כי בדיקה שערך העלתה כי שמה של העותרת אינו מופיע ברשימת בוגרי האוניברסיטה שהועברה למשיב ואי לכך נשלחה לעותרת ביום 15.9.2005 (כשבועיים לאחר הגשת העתירה), הודעה כי לא ניתן להיענות לבקשתה. המשיב מוסיף וטוען כי משניתנה לעותרת תשובה לפנייתה התייתר הסעד העיקרי שבגינו הוגשה העתירה וכי על העותרת לברר את העובדה ששמה אינו מופיע ברשימת בוגרי האוניברסיטה מול נציגי האוניברסיטה. עוד טוען המשיב, כי אם יימצא הסבר לדבר, ישוב הוא ויבדוק את בקשת העותרת על פי הנתונים העדכניים שימסרו לו.

4.נוכח האמור בתגובת המשיב ביקשנו לקבל את עמדת העותרת לעניין המשך הדיון בעתירה. בהודעתה מיום 1.11.2005 הדגישה העותרת כי החלטת המשיב בבקשה שהוגשה על ידה ניתנה רק לאחר הגשת העתירה ובעקבות הגשתה, ולגופם של דברים טענה כי די בתעודות המצויות בידיה כדי להעיד על קבלת התואר וכי מכל מקום יש ליתן לה שהות מתאימה לצורך הסדרת רישומה ברשימת בוגרי האוניברסיטה.

5.עמדת המשיב מקובלת עלינו. אכן, משניתנה החלטה לגופם של דברים בבקשת העותרת מוצתה העתירה. העותרת מבקשת לערוך עתה בירורים נוספים בעקבות אותה החלטה אל מול רשויות האוניברסיטה, והדרך לעשות כן פתוחה בפניה. המשיב אף הודיע כי הוא נכון לשוב ולבדוק כל נתון או טענה שתועלה בפניו בהקשר זה לאחר קיום בירורים אלה. כמו כן, פתוחה בפני העותרת הדרך לנקוט כל הליך משפטי שתמצא לנכון אם וככל שההליכים שצוינו לא יביאו לפתרון הבעיה לשביעות רצונה. אולם, בנסיבות שנוצרו העתירה שבפנינו אין לה עוד מקום.

אשר על כן, העתירה נמחקת. עם זאת, נוכח העיכוב הניכר שחל במתן ההחלטה בעניינה של העותרת ונוכח העובדה כי החלטה זו ניתנה רק לאחר הגשת העתירה שבכאן, אנו מורים כי המשיב ישא בהוצאות האגרה ששילמה העותרת וכן ישתתף בשכר טרחת עורך-דינה בסך של 3,000 ₪.