בג"ץ 8356/05 מרים סלימאן עבד רבה עמור נ. מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

העותרת 1 (להלן – העותרת ), שמענה הרשום הוא ברצועת עזה, מתגוררת כיום בפועל בגדה המערבית, מבלי שקיבלה לכך היתר מאת המפקד הצבאי. העותרים 2-6, קרובי משפחתה של העותרת (להלן – הקרובים ), מתגוררים ברצועת עזה. העותרת וקרוביה מבקשים כי יינתנו להם רישיונות מעבר בישראל, לצורך ביקורים הדדיים אלה אצל אלה בגדה המערבית וברצועת עזה. כמו כן, נתבקש בעתירה סעד כללי, לפיו יכירו המשיבים בתושבי האזור, שמענם הרשום ברצועת עזה, ושעברו להתגורר בגדה המערבית ללא היתר מאת המפקד הצבאי, כמי ששוהים בגדה המערבית כדין, על כל המשתמע מכך.

2.

בתגובתם המקדמית, ביקשו המשיבים להשהות את הטיפול בעתירה זו, עד להכרעה בבג"ץ 3519/05

ורד נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (להלן: פרשת ורד ), שאף בה התעוררה השאלה העקרונית בעניין מעמדם של תושבי האזור שמענם הרשום הוא ברצועת עזה, ועברו להתגורר בגדה המערבית ללא היתר מאת מפקד האזור. יחד עם זאת, המשיבים ציינו בתשובתם גם את התנגדותם לסעדים הפרטניים שנתבקשו על-ידי העותרים בדבר מתן היתרי מעבר בישראל לצורך ביקורים הדדיים, הנסמכת, בין היתר, על חומר ביטחוני חסוי בעניינם של העותרים.

3.

בדיון שהתקיים ביום 26.6.06, עיינו בחומר הביטחוני החסוי. בהחלטתנו מאותו היום, ציינו, כי נחה דעתנו, כי "נכון לעת זו התנגדות המשיבים למתן אפשרות לעותרים לבקר אלה את אלה בין עזה לאיו"ש הינה מבוססת". עם זאת, הוספנו כי לאור הדיון העקרוני בפרשת ורד, אנו מותירים את העתירה בשלב זה תלויה ועומדת. כן ציינו באותה החלטה כי עם מתן פסק הדין בעתירה המקבילה, יוגשו הודעות משלימות מטעם בעלי הדין לצורך בחינת השלכה אפשרית של אותה הכרעה על עניינה של עתירה זו.

4.

ביום 26.7.06 ניתן פסק הדין בפרשת ורד (מפי השופטת חיות ובהסכמת המשנה לנשיאה ריבלין והשופט רובינשטיין). העתירה נדחתה באותו ענין, על בסיס מניעות ביטחונית פרטנית של העותר, מבלי שנתעורר הצורך להכריע בשאלות העקרוניות:

"...עתירה זו, אף שהיא מעלה שאלות עקרוניות לא פשוטות, הפכה לעתירה תיאורטית. 'חוד החנית' של העתירה הוא עניינו הפרטני של העותר, ומשהפך עניין חזרתו של העותר לאזור יהודה ושומרון בלתי מעשי לעת הזו, ממילא אין עוד טעם לדון בשאלות הכלליות שהעלו העותרים, נכבדות ככל שתהיינה"

5.

בעקבות זאת, ביקשנו את הודעותיהם המשלימות של הצדדים. העותרים ביקשו בהודעתם, לקבוע מועד לדיון נוסף בעתירתם לנוכח היעדר ההכרעה בשאלות העקרוניות בפרשת ורד. המשיבים לעומתם, ציינו כי אף כאן, כמו בפרשת ורד, העתירה הפכה לתיאורטית, עקב דחייתם, הלכה למעשה, של הסעדים הפרטניים שנתבקשו בעתירה. לטענתם אף כאן, "חוד החנית" של העתירה הוא עניינים הפרטני של העותרים, ומשהפך עניין ביקוריהם ההדדיים לבלתי מעשי לעת הזו, בשל הטעמים הבטחוניים הפרטניים שהועלו אשר נמצאו מבוססים על ידי בית המשפט, ממילא אין עוד טעם לדון בשאלות הכלליות שהעלו העותרים. המשיבים העירו, כי בפני בית המשפט תלויות ועומדות עתירות נוספות, בהן מתעוררת השאלה העקרונית הכללית שעלתה בהליך זה.

6.

דין העתירה להידחות. אכן, כפי שציינו בהחלטתנו מיום 26.6.06, השתכנענו כי יש בחומר הביטחוני החסוי שהוצג בפנינו כדי להצדיק את סירובם הפרטני של המשיבים ליתן לעותרים את ההיתרים שנתבקשו על-ידם. העתירה נותרה תלויה ועומדת אך לצורך בחינת השלכותיה האפשריות של ההכרעה בשאלה העקרונית הכללית שעלתה לדיון בעתירה המקבילה בפרשת ורד. משנדחתה העתירה בפרשת ורד על בסיס פרטני, ולא הוכרע בה ההיבט העקרוני, אין עוד טעם וצורך בהשהייה נוספת של ההכרעה בעתירה זו, ויש לדחותה מטעמים בטחוניים פרטניים הנוגעים לעותרים בענייננו.

העתירה נדחית איפוא.

אין צו להוצאות.