בג"ץ 8378/03 ולדימיר קוגן נ. שר הפנים

השופט א' גרוניס:

1.בעתירה זו מבקש העותר כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע סירבו לבקשתו ליתן לו רישיון לישיבת קבע בארץ. כמו כן, נתבקש צו ביניים שימנע מן המשיבים לגרש את העותר מן הארץ.

2.הוריו של העותר הגיעו ארצה בשנת 1999 על פי אשרת עולה ואילו אחיו הקטין, שהגיע עם ההורים, קיבל אשרה לישיבת ארעי. לאחר מספר חודשים נכנס העותר ארצה על פי אשרת תייר. העותר פנה מספר פעמים למשרד הפנים בבקשה לקבל רישיון לישיבת קבע. בקשותיו סורבו. בחודש אוגוסט האחרון נעצר העותר בשל שהייה בלתי חוקית בארץ. בעת שנעצר הוא החזיק בתעודת זהות מזויפת. נגד העותר הוצא צו הרחקה. הוא פנה לבית המשפט לעניינים מינהלים בתל-אביב, אשר החליט לעכב את ביצוע ההרחקה עד ליום 1.9.03 וכן הורה לשחרר את העותר ממעצר, בכפוף למילוי תנאים מסוימים. העותר פנה מספר פעמים לבית המשפט לעניינים מינהלים על מנת שהרחקתו תעוכב לתקופה נוספת. בית המשפט נעתר לו, כך שעיכוב ההרחקה עמד בעינו עד ליום 12.09.03. יום אחד לאחר מכן נתקבלה תשובתם האחרונה של המשיבים בדבר סירוב ליתן לעותר רישיון לישיבת קבע.

3.דינה של העתירה להידחות על הסף. בדיון שהתקיים בבית המשפט לעניינים מינהלים ביום 17.8.03 אמר בא כוחו של העותר, כי עיכובה של ההרחקה מתבקש עד לקבלת החלטה מבית משפט זה בערעור שיוגש אליו. ערעור לא הוגש, אלא תחת זאת נעשתה הפנייה הנוכחית על דרך עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. הסעד העיקרי המבוקש בעתירה הוא שיינתן לעותר רישיון לישיבת קבע בארץ. עניין זה מצוי בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהלים מכוח פרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, שהרי רישיון לישיבת קבע ניתן לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (ראו גם בג"ץ 2208/02 סלאמה נ' שר הפנים , פ"ד נו(5) 950, 958-957). לנוכח קיומו של סעד חלופי, אין מקום להתערבותו של בית משפט זה.

4.העתירה נדחית איפוא על הסף.