בג"ץ 8379/96עזרא בן לופו הובר נ. מדינת ישראל

על פי הגיונם של דברים יש בעובדות שהוכחו במשפט כדי להעיד לכאורה על קשר בין עד המדינה יוסף ענו ובין המערער, להונות את שלטונות המס, גם בלי עדותו של האחרון. ואילו המערער לא שיכנע את בית המשפט קמא לקבל את גירסתו. ולא זו בלבד אלא שבית המשפט האמין לגירסתו של העד ענו, על אף מגרעותיה. בכך אין בידינו להתערב. הגירסה המרשיעה עולה גם בקנה אחד עם הכספים שקיבל המערער ממנו ושהופקדו על ידי המערער בחשבון בתו, וכן עם קבלת המכונית ממנו.

אשר לנושא עיסקות החליפין עם חברת "כל נייר", קבע בית המשפט קמא כי "מסתבר שחלק מתועד בכרטיס וחלק לא, וההפרש מראה 'רווח' לנאשם ולא שוויון". זו קביעה שבעובדה כי לא בעיסקות חליפין שוות ערך מדובר, כטענת המערער. ומכאן, שגם דינם של טעוני ההגנה לעניין זה להדחות.

העונש שנגזר על המערער אינו נראה בעינינו חמור כל עיקר, ולא מצאנו עילה להפחיתו. אכן, חלפה תקופה ממושכת מאז שהוגש כתב האישום ועד למשפט, אולם עובדה זו נלקחה בחשבון בבית המשפט קמא, וניתן לה משקלה המתאים. גם לא ראינו חוסר יחס בין העונשים שהוטלו על ענו ועל מי שהיה נאשם 5 בכתב האישום בנושא המע"מ, כשהנסיבות לגבי כל אחד מהם שונות.

לפיכך נדחה הערעור על שני חלקיו.