בג"ץ 8386/98 זוריה מטלון נ. השר לבטחון פנים

לאור הסכמת הצדדים בדבר מחיקת העתירה, אני מורה כי העתירה תימחק כמבוקש.

האם זכאיות העותרות להוצאות בנסיבות העניין?

עתירה זו נסבה על דרישת העותרות לבטל את כתב האישום אשר הוגש נגד העותרת מספר 1. כתב אישום זה בוטל ביום 6.1.99 וכעת מבקשות העותרות לחייב את המשיבים בהוצאותיהן.

טרם שאדון בבקשת העותרות לגופה אציין רק כי ביום 23.3.99, לאחר שהוגשה תגובת המשיבים לבקשה לחיובם בהוצאות, הגישו העותרות "הודעה מטעם העותרות" ובה התייחסות לתגובת המשיבים לבקשה. "הודעה" זו מהווה למעשה תגובה על תגובת המשיבים, אשר הוגשה מבלי לקבל תחילה את רשותו של בית המשפט. לפיכך אין מקום לקבלה ולהתייחס אליה לעניין החלטה זו.

לטענת העותרות, הן קיבלו את הסעד המבוקש בעתירתן, רק לאחר וכתוצאה מהגשת העתירה. עוד טוענות העותרות כי הן פעלו, טרם הגשת העתירה, לקבלת הסעדים להם עתרו בעתירה אצל הרשויות המוסמכות בתכתובת ענפה ורק משנכזבה תוחלתן, פנו הן בעתירה. כמו-כן נטען כי העותרות השקיעו בעניינה של עתירה זו זמן ומאמץ ניכרים וכי יש ליתן לכך משקל לעניין קביעת גובה ההוצאות.

המשיבים טוענים כי דין בקשת העותרות להוצאות להידחות, ולא עוד אלא שמבקשים הם כי יושתו על העותרות הוצאות. המשיבים טוענים כי כתב האישום לא בוטל כתוצאה מהגשת העתירה אלא עקב העדרה של ראיה מסוימת בתיק. המשיבים הרלוונטיים כלל לא ידעו, כך נטען, על דבר קיומה של הגשת העתירה וממילא אין לומר כי כתב האישום בוטל עקב הגשתה. עוד טוענים המשיבים כי הגשת העתירה לא הייתה נחוצה, שכן את כל הטענות הנטענות בכתב העתירה, יכולה הייתה העותרת מספר 1, הנאשמת בכתב האישום הנזכר, לטעון בפני בית המשפט הדן באישום.

לאחר עיון בטענות הצדדים, נחה דעתי כי הדין בעניין זה עם המשיבים. מעיון בנספח מש1/ אשר צורף לתגובת המשיבים לבקשה לחיובם בהוצאות, עולה כי לא היה כל קשר בין הגשתה של העתירה לבין ביטולו של כתב האישום נגד העותרת. משכך, נשמט הבסיס מתחת לטענת העותרות כי הסעד לו עתרו הן בעתירה ניתן כתוצאה מהגשתה. משהגעתי לכלל מסקנה זו, שוב אין לי צורך להיזקק לטיעונם החלופי של המשיבים לפיו העתירה הייתה מיותרת ולא היה כל מקום להגישה.

עם זאת, לא מצאתי לנכון להשית הוצאות על העותרות. הגשתו של כתב אישום הנה מעשה בעל השלכות חמורות וכבדות משקל, אשר מן הראוי לבחון היטב את חומר הראיות טרם ביצועו. טוב עשו אפוא המשיבים שעה שביטלו את כתב האישום משעמדו על העדרה של ראיה נחוצה. טוב יותר היה המצב אילולא הוגש כתב האישום משהוגש. בנסיבות אלה, לא ראיתי לנכון לחייב את העותרות בהוצאות המשיבים.

סיכומו של דבר: לאור האמור לעיל אני מורה כי העתירה תימחק. אין צו להוצאות.