בג"ץ 8397/04 ראמי חלמי אלקרגה נ. מפקד אזור יהודה ושומרון

השופטת ע' ארבל:

עניינה של העתירה בבקשת העותר כי נורה למשיבים להסיר את המניעה הביטחונית בעניינו, להנפיק לו כרטיס מגנטי והיתר מעבר בכתר.

העותר הינו תושב האזור. לדבריו, הוא עוסק בשיפוצים ומרבית עבודתו מחוץ לכפר מגוריו, אך בתחומי האזור. לטענתו, בקשות שהגיש לאישור מעבר בכתרים ותעודה מגנטית, על מנת שיתאפשר לו לנוע בתוך האזור, סורבו מהטעם שקיימת מניעה ביטחונית בעניינו, מבלי שניתנה לו כל הנמקה המניחה את הדעת, מהו היסוד לאותה מניעה ביטחונית. עוד הוא טוען כי פניות רבות מטעם בא כוחו לקבלת נימוקי ההחלטה ולמתן האפשרות לטעון נגד המידע הביטחוני הנטען לא זכו לכל התייחסות.

בתגובתם הראשונה טענו המשיבים כי מאחר שנמצאו אצלם אך שתי פניות בעניינו של העותר משנת 2003, שנענו, ולאור זאת שהעותר לא צירף לעתירתו כל אסמכתא לטענותיו בדבר פניות חוזרות ונשנות, הרי שדין העתירה ככל שהיא מופנית נגד אי המענה לפניות העותר, להידחות. לגופו של עניין, הם טוענים, בדיקתם העלתה כי לעת הזו ולאור נתוניו האישיים של העותר ומקום מגוריו, אין הוא זקוק כלל להיתרי תנועה בכתר ולכרטיס מגנטי לצורך תנועה בכתר ומכל מקום, לעת הזו, אין כל מניעה ביטחונית להנפקת כרטיס מגנטי ואם יגיש העותר בקשה כאמור היא תיבחן כמקובל.

העותר ביקש להשיב על תגובת המשיבים, אותה בחר להגדיר כהטעיה מכוונת של בית המשפט. לדבריו, על פניותיו הרבות של בא כוחו אל המשיבים מלמד תצהירו של בא כוחו. עוד הוא טוען, כי טענת המשיבים כאילו באפשרותו לנוע בחופשיות באזורי יהודה ושומרון אינה נכונה באשר נמנעת ממנו הכניסה ליישובים הישראליים ביהודה ושומרון וכי ללא כרטיס מגנטי אין באפשרותו לקבל כל היתר. כן הוא טוען כי אף במועד הגשת התגובה נמסר לו כי קיימת מניעה ביטחונית בעניינו.

על דברים אלה הבהירו המשיבים כי אכן עקב תקלה לא הוזנה במחשבי הצבא העובדה כי העותר אינו מנוע מבחינה ביטחונית מלקבל כרטיס מגנטי, אולם תקלה זו תוקנה לאחר גילויה.

בתגובה שהוגשה לקראת הדיון מבקשים המשיבים לחייב את העותר בהוצאות משפט, נוכח שינוי החזית בתגובת בא כוח העותר, בכך שהבהיר כי בקשתו אינה לקבל היתר תנועה בכתר, אלא היתר כניסה לשטחם של היישובים הישראליים ביהודה ושומרון, סעד שכלל לא נכלל בעתירה. המשיבים מציינים, כי כניסת פלסטינים ליישובים הישראליים ביהודה ושומרון לצרכי עבודה יכולה להיעשות רק על בסיס קבלת היתרי תעסוקה המונפקים לאחר פניה של מעסיקיהם אל קמ"ט התעסוקה ביהודה ושומרון ומדגישים כי תחת פניה בבקשות המתאימות, בחר העותר לתקוף את המשיבים ואת הפרקליטות בלשון מתלהמת. כן הם מוסיפים כי לאחר שהעותר פנה בבקשה מתאימה, הונפק עבורו בינואר כרטיס מגנטי אשר חודש מאז ותוקפו עד ליום 12.6.08. לפיכך סבורים המשיבים כי העתירה אינה אקטואלית עוד ודינה להידחות.

בדיון בפנינו הבהיר בא כוח העותר כי הוא עומד על מתן פסק דין בעתירה על אף ההתפתחויות האחרונות שתוארו בעניינו של מרשו, ומשכך אין מנוס אלא מלהכריע בעתירה.

הסעד הראשון שביקש העותר – הנפקת כרטיס מגנטי – ניתן לו זה מכבר.

הסעד השני שביקש – הסרת המניעה הביטחונית – גם הוא ניתן לו, הגם שככל הנראה בשלב מוקדם של הטיפול בעתירה נפלה ככל הנראה תקלה בנתוני המחשב אצל המשיב 1 ונתון זה לא עודכן, אך תקלה זו תוקנה ובא כוח המדינה הביע התנצלות בעטיה.

אשר לסעד השלישי שהתבקש – הנפקת היתר תנועה בכתר – הרי שכפי שעלה מן ההבהרות שמסר בא כוח העותר בעקבות תגובת המשיבים, העותר אינו זקוק כלל להיתר כאמור, אלא רצונו בהיתר שיאפשר לו להיכנס לשטחם של היישובים הישראליים ביהודה ושומרון. הנפקת אישור שכזה למטרות עבודה מצריכה פניה של המעסיק אל קמ"ט תעסוקה ביהודה ושומרון ומכיוון שטרם התבקש היתר שכזה עבור העותר עד כה, הרי שאין מקום להתערבותנו.

עיקר קצפו של העותר יצא על כך שלטענתו פניותיו לא נענו ועל כך שגם לאחר שנמסר לו כי המניעה הביטחונית הוסרה, הוברר לו כי היא עודנה קיימת. משהתייתר הצורך לדון בסעדים המבוקשים לגופם, איננו רואים להידרש לעניינים אלה.

נוסיף, כי יש להצר על הסגנון הבוטה בו בחר בא כוח העותר להביע את תרעומתו על טיפולם של המשיבים בעניינו של העותר. גם אם ניתן להבין את מצוקתו של העותר, אין מקום להטחות אשמה כה חמורות בלשון כה משתלחת.

העתירה נדחית.

אין צו להוצאות.