בג"ץ 8429/16 פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

עתירה זו מכוונת כנגד החלטת הפרקליטות להסכים להסדר טיעון כנגד המשיב 4, שבמקור ביקשה להעמידו לדין בעבירת הריגה (תחילה דובר אף בתיק רצח), היא הריגת אבי משפחתם של העותרים (המנוח), בגדרי סכסוך מתמשך. אך בעקבות הערות שופטים בהליך המעצר, התיק העיקרי והגישור, הומר התיק – לפי הצעת השופט המגשר – לנשיאת נשק שלא כדין. התוצאה היא הסדר "סגור" של 28 חודשי מאסר בפועל למשיב 4, שטרם הוצג בפני בית המשפט הדן, נוכח עתירה זו. יצוין כי ברקע הסכסוך שבו נגרם מותו המצער של המנוח סכסוך בין שתי קבוצות שבא לביטוי באירוע הקשה.

העתירה, מאת משפחת המנוח, תוקפת את החלטת הפרקליטות לוותר על אישום משיב 4 בהריגה כלא סבירה; לפי הטענה הראיות מצדיקות אישום כזה, כפי שסברה הפרקליטות מעיקרא, ולא היה מקום לשינוי שיש בו רכרוכיות, כנטען. הפרקליטות משיבה כי עוד במהלך הגישור סברה שיש מקום לאישום בהריגה, אך שוכנעה ושינתה דעתה במהלך הגישור, וזאת – כאמור – בעקבות הערות בתי המשפט בראש וראשונה, ולאחר בחינה חוזרת של הראיות בעקבותיהן. המשיב 4 מצטרף לכך ומטעים, כי גם בהליך העיקרי – לטענתו – נתן בית המשפט ביטוי לדעתו כי לא עסקינן בהריגה.

הגם שכבני אנוש מבינים אנו ללבה של משפחת המנוח, שאנו משתתפים ביגונה, חוששנו שאין בידינו להתערב בהכרעת הפרקליטות, במקרה דנא בעקבות הערות שופטים בשלבים אחדים. כידוע המדיניות באשר להתערבות בהחלטות העמדה לדין מצד הרשויות היא מצמצמת, ובהנחה של שיקולים מקצועיים בתום-לב עומדת לרשויות האכיפה חזקת התקינות המינהלית. אין לנו סיבה לפקפק ברצונה של התביעה מעיקרא לעניין האישום, וגם לא בכך שלא היו כאן שיקולים זרים. על כן אין, על פני הדברים, חריגה ממתחם הסבירות ושיקול הדעת הנתון לתביעה. בנסיבות אלה איננו רואים מקום להיעתר לעתירה. בנסיבות איננו עושים צו להוצאות.