בג"ץ 8449/96 קצין התגמולים נ. בשן מור

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים הנשיא מ. סלוצקי, ש. פינקלמן וש. ברלינר), אשר קיבל את ערעור המשיבה על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט1959- (להלן: "חוק הנכים") וקבע, כי יש להכיר במשיבה כנכה על פי החוק, בשל מחלת דלקת כיבית של המעי הגס שנגרמה לה עקב שירותה הצבאי.

1.המשיבה התגייסה לשירות חובה ב- 14.10.90. נקבע לה פרופיל רפואי 97. לאחר שהשלימה טירונות הוצבה לשרת ביחידה של חיל המודיעין. באוקטובר 1991 חלתה המשיבה במחלה שאובחנה תחילה כדלקת זיהומית ואושפזה בבית חולים "העמק" בעפולה. נמצא, כי היא סובלת מדלקת כיבית של המעי הגס, נקבע לה פרופיל רפואי 24 למשך שנתיים והיא שוחררה מן הצבא. המבקש דחה את תביעת המשיבה להכרה במחלתה כנכות לפי חוק הנכים. המשיבה ערערה על החלטת המבקש בפני ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (להלן: "ועדת הערעורים"). ועדת הערעורים בחנה את עדויות המומחים שהעידו מטעם הצדדים ואת ספר היסוד עליו הסתמכו מומחים אלה. בסיומו של דבר קבעה ועדת הערעורים:

"לסיכומו של פרק זה. מסקנת מחברי הפרק בספר היא שהאטיולוגיה של המחלה אינה ידועה, וכי ניתן להניח שהמחלה מופיעה בהקשר גנטי ובהשפעת גורמי הסביבה, וכל זה מבלי שניתן לקבוע עקרונות ויסודות בצורה ודאית. ההקשר הגנטי אינו ברור. השפעת הסביבה אף היא אינה ברורה...כדי להסיר ספק, אין אנו רואים כאן מחלוקת בין שתי אסכולות, ברוח הדברים שנאמרו בענין בוסאני (ד"נ 3/70 קצין התגמולים נ' בוסאני,

פ"ד כד (1) 637; מצוטט בע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט , פ"ד מה (5) 203, 217)."

בהסתמך על האמור לעיל העדיפה הוועדה לאמץ את האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, פרופ' עינת, לפיה מחלתה של המשיבה הופיעה בזמן שירותה הצבאי, אך אין היא נובעת משירות זה ואין לה קשר אליו. הוועדה הוסיפה וקבעה, כי המשיבה לא הצביעה על כל אירועים חריגים או על תנאים חריגים שליוו את תקופת שירותה הצבאי ואשר היה ניתן לייחס להם את התפרצות מחלתה. לפיכך, משקבעה ועדת הערעורים, כי אין ראייה רפואית לכך שתנאי לחץ עלולים לגרום למחלה בה לקתה המשיבה וכי המשיבה לא הצביעה על קיומם של תנאים מעין אלו, דחתה ועדת הערעורים את ערעורה של המשיבה.

2.בית המשפט המחוזי, שדן בערעורה של המשיבה, קבע:

"מחומר הראיות עולה כי מדע הרפואה טרם גילה את סיבותיה האפשריות של המחלה. כך גם עולה מהספרות הרפואית שצוטטה ע"י הוועדה. הועלו תאוריות שונות והשערות לגורמיה, שלא הוכחו. בהעדר מידע על גורמי המחלה, הרי שמסקנת המומחים היא בגדר השערות בלתי מוכחות. כל שעולה מחומר הראיות הוא שמומחה מטעם המערערת מציע אפשרות לקיום קשר סיבתי בין השירות למחלה, ולעומתו האחר שולל קשר זה. מסקנות אלה הן בגדר השערות בהעדר מידע בדוק על גורמי המחלה ונסיבותיה...".

בהסתמכו על ההלכה שנקבעה בע"א 6274/92 רזי נ' קצין התגמולים , פ"ד מח (3) 326, קבע בית המשפט המחוזי:

"נכון שסיבת המחלה אינה ידועה אך הובאו ראיות המשקפות שתי אסכולות שאליבא שתיהן עשוי גורם סביבתי לגרום לפרוץ המחלה ממנה סובלת המערערת. ד"ר רוזן מונה גורמים מסוג זה. נראה לי שעל פי ההוכחות שבתיק סביר להניח קיומו של קשר סיבתי בין השירות לפרוץ המחלה שפרצה לראשונה במהלך השירות. אני סבור כי גם אם מתעורר ספק בענין זה, הריהו פועל לטובת הנכה המערערת. העובדה שהמחלה פרצה במהלך השירות נותנת, לכאורה, שגורמים סביבתיים הקשורים לשירות הם שגרמו לפרוץ המחלה."

3.מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עיקר טענותיו של המבקש מופנה נגד האופן בו הגדיר בית המשפט את כמות ההוכחות הדרושה לשם קביעת קיומו של קשר סיבתי: הן באשר לקביעת קיומה של אסכולה רפואית התומכת בגירסת המשיבה באשר לגורם למחלתה, והן באשר ליישום המבחן הנגזר מאסכולה זו על נסיבותיה האישיות של המשיבה. לטענת המבקש קיימת חשיבות למתן רשות ערעור במקרה זה, שכן בית המשפט המחוזי בחיפה שומע ערעורים רבים לפי חוק הנכים ומשום שגם במקרים נוספים (עליהם לא ביקש המבקש לערער בשעתו) קבע בית המשפט מבחנים מקלים באשר להוכחת קשר סיבתי בין תנאי השרות לבין הפגיעה שנגרמה לחייל.

בגוף בקשתו טוען המבקש, כי אמירתו של בית המשפט המחוזי, לפיה הוא מאמץ אסכולה אחת מבין שתיים שקיומן הוכח, אינה מבוססת, שכן לפי המבחנים שקבע בית המשפט העליון באשר להוכחת קיומה של אסכולה רפואית (רע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים טרם פורסם) אין בנמצא כל אסכולה רפואית הקובעת קביעות מבוססות באשר לסיבות לדלקת כיבית של המעי הגס. המבקש מוסיף, כי אפילו הוכח דבר קיומה של אסכולה רפואית, הרי על פי פסיקתו של בית המשפט העליון נדרש שהאסכולה תקבע, כי מתקבל מאד על הדעת שהנסיבות שלקיומן טוען מי שנפגע יגרמו למחלה או יגרמו להחמרתה. המבקש טוען, כי המבחן המקל בו עשה בית המשפט שימוש, היינו, כי " סביר להניח קיומו של קשר סיבתי בין השירות לפרוץ המחלה" סוטה מן ההלכות שקבע בית המשפט העליון.

4.המשיבה טוענת, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מעוגן כדבעי בראיות ובהלכות המשפטיות, כי קיימת אסכולה רפואית התומכת בקיומו של קשר סיבתי בין תנאים סביבתיים לגרימת המחלה בה לקתה המשיבה, וכי הוכח קיומם של תנאים סביבתיים קיצוניים שגרמו למחלת המשיבה. המשיבה טוענת נגד הנסיון לצרף לבקשת רשות הערעור פסקי דין נוספים של בית המשפט המחוזי בחיפה, במותבים שונים בעניינים שונים, עליהם בחר המבקש בשעתו שלא לערער.

5.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני נחה דעתי שדין הבקשה להידחות. במוקד הבקשה עומדות טענותיו של המבקש נגד ממצאיו העובדתיים ומבחניו המשפטיים של בית המשפט קמא. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה בעלת השלכות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות החורגות מתחומה של הבקשה הספציפית, ולפיכך אינה מקימה עילה לקיום ערעור שני בבית משפט זה (וראה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ

נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). עיינתי גם בפסקי הדין אליהם הפנה המבקש בנסיונו להראות, כי התפתחה בבית המשפט המחוזי בחיפה מגמה חדשה הסוטה מפסיקת בית המשפט העליון וכי תופעה זו מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה, על מנת שישיב את הסדר על כנו. לא מצאתי גישה אחידה, הרכב אחד, סמיכות עניינים או סמיכות זמנים בין פסקי הדין שצרף המבקש לבין פסק הדין נשוא בקשה זו. כל פסק דין עומד לעצמו, בנסיבותיו ובאופן בו יושמה ההלכה הנוהגת.

הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסכום של 5,000 ש"ח.