בג"ץ 8456/07 ירדנה חכמו נ. משרד הפנים

השופט ע' פוגלמן:

1.

בחודש מרץ 1973 בוטלה האזרחות הישראלית של אחות העותרת (להלן – האחות). זאת לאחר שהאחרונה (שהיתה באותה עת בגירה) הצהירה בנציגות ישראל בצרפת כי היא מוותרת על אזרחותה הישראלית. לטענת העותרת, אחותה היתה "חולת נפש" במעמד הביטול, והליך הביטול כולו היה פגום. בעתירתה ביקשה העותרת צו על תנאי בשני ראשים: בראש הראשון ביקשה כי המשיב, משרד הפנים, יבטל את החלטתו מחודש מרץ 1973 בדבר הסכמתו לויתורה של האחות על אזרחותה. בראש השני מבקשת היא כי המשיב יסיר התנגדותו למינוי אפוטרופוס בארץ לאחות.

2.

המשיב מסכים כי נוכח נסיבות המקרה המיוחדות יתאפשר לאחות לקבל אשרת עולה לפי סעיף 2(א) לחוק השבות, התש"י – 1950, אחרי שתגיש בקשה מתאימה בנציגות ישראל בצרפת. הוא מציין בתגובתו כי לאחר קבלת אשרת העולה ועלייתה למדינת ישראל, תשוב ותהיה האחות לאזרחית מדינת ישראל לפי סעיף 2 (א) לחוק האזרחות, התשי"ב – 1952. בנושא זה, נחה דעתה של העותרת, והדיון בו התייתר. בהתייחס לראש השני של העתירה מציין המשיב כי בנושא האפוטרופסות קיים לעותרת סעד חלופי בבית המשפט לעניני משפחה, אשר הוא המוסמך לדון בנושא זה. ואכן, העותרת הגישה לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן בקשה להתמנות כאפוטרופא על גופה ורכושה של האחות (תמ"ש 7460/07). משרד הפנים מוסיף כי בהקשר זה המשיב הרלבנטי הוא משרד הרווחה וכי בהליך לפני בית המשפט למשפחה משרד הפנים לא התנגד למינוי העותרת כאפוטרופסית על גופה. דא עקא שבית המשפט לעניני משפחה נעתר לבקשה בחלקה בלבד, ומינה את העותרת כאפוטרופא לרכושה של אחותה, לתקופה של שנה (החלטה מיום 14.11.07).

3.

העותרת מבקשת את התערבותו של בית משפט זה גם בנושא האפוטרופסות. דא עקא, וכפי שכבר הוזכר, במכתב הלשכה המשפטית של משרד הפנים בנושא זה אל משרד הרווחה והשירותים החברתיים מיום 4.6.07, צוין כי בכל שאמור בבקשת העותרת להתמנות כאפוטרופא של אחותה – "עמדת משרד הפנים היא כי אין לנו כל התנגדות לכך". נראה אפוא כי גם הדיון בראש השני של העתירה מוצה. מכל מקום, בכל הנוגע לענייני האפוטרופסות, בית המשפט לענייני משפחה, הוא בית המשפט המוסמך (ראו פרט 6(ג) להגדרת "עניני משפחה" שבסעיף 1 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה – 1995). ככל שמבקשת העותרת להשיג על ההחלטה שניתנה בהליך בבית המשפט לעניני משפחה עומד לה סעד חלופי, ואין מקום שנידרש לכך (השוו: בג"צ 10404/06 פלונית נ' הנהלת בתי המשפט (לא פורסם, 21.1.07); בג"צ 108/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.2.07)).

נוכח האמור, ומשעניינה המרכזי של העתירה בא לידי פתרון, ראינו למחוק את העתירה ללא צו להוצאות.