בג"ץ 8479/21 ג'אבר באסמה חליל עבד אלרחים נ. ראש המינהל האזרחי בגדה המערבי

השופטת י' וילנר:

1.

העתירה שלפנינו מופנית כלפי החלטת המשיב 4 (להלן: ההחלטה ו הממונה, בהתאמה ), שבמסגרתה נדחתה בקשת העותרת "להתרת מגורים ולשימוש במבנה" (להלן: הבקשה ), המתייחסת למבנה שהוקם ללא היתר בנייה, ונפתח בעניינו תיק בב"ח ח' 49/17 (להלן: המבנה ). המבנה מצוי במקרקעין הידועים כגוש 2 חלקה 201 (להלן: המקרקעין ), שממוקמים בתחום השיפוט של המועצה האזורית קריית ארבע.

רקע

2.

העותרת מבקשת כי נורה לממונה להתיר את המגורים ואת השימוש במבנה; ולחלופין, כי נורה על "הקפאה" של ההחלטה ושל צו ההריסה שניתן ביחס למבנה, עד למיצוי הליך משפטי בנוגע לצו פינוי שאותו קיבלה העותרת (להלן: צו הפינוי ). לטענת העותרת, הריסה של המבנה מנוגדת לחובה לפעול בשוויון וללא משוא פנים, ובהקשר זה נטען כי הממונה הוציא צווי פינוי במרחב שבו מצויים המקרקעין מושא העתירה אך כלפי פלסטינים. העותרת הוסיפה וטענה, שהיא מנועה מלהגיש בקשה להקצאת המקרקעין "בין השאר משום שבחברה הפלסטינית בקשה זו שקולה לבגידה". עוד נטען, כי הממונה חרג מסמכותו בכך שנשען בהחלטתו גם על נימוקים הנוגעים לייעוד התכנוני של המקרקעין.

3.

בתגובתם המקדמית, טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על-הסף מחמת אי-מיצוי הליכים. בנוגע לבקשת העותרת להימנע ממימוש צו ההריסה עד להכרעה בערר שהגישה נגד צו הפינוי הנזכר לעיל – נטען כי צו הפינוי מתייחס ל מקרקעין סמוכים (ולא למקרקעין מושא העתירה); וכי עוד לפני הגשת העתירה נמסר לעותרת שבקשה זו הועברה ליחידת האכיפה של המינהל האזרחי. בנוגע להקצאה של המקרקעין, נטען כי העותרת לא הגישה בקשה להקצאתם ואף הבהירה כי אין בכוונתה להגיש בקשה כזו. נוסף על כך, המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות על-הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים. בהקשר זה נטען כי העותרת פלשה למקרקעין; וכי בהתאם לחוק במדינת ישראל, הקצאה של מקרקעין המוחזקים שלא כדין, תיעשה רק בנסיבות מיוחדות ובאישור היועץ המשפטי לממשלה (סעיף 2ה לחוק רשות מקרקעי ישראל, תש"ך-1960). כמו כן, המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות על-הסף מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט, שכן העותרת אינה מגישה "בקשה לרישום ראשון" לשם בירור טענותיה לזכויות קנייניות במקרקעין וחלף זאת מגישה "הליכי סרק כדי לדחות את ביצוע הליכי האכיפה הנדרשים".

4.

גם לגופו של עניין, המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות. במישור הקנייני, נטען כי אין הצדקה להיענות לבקשת העותרת, שכן היא נמנעת מלברר את זכויותיה במישור זה בהתאם לכלים הקבועים בדין. אשר לטענת האפליה, נטען שהיא "אינה מבוססת על דבר" שכן לצד תיקי האכיפה שנפתחו נגד מבנים בלתי-חוקיים שנבנו על-ידי פלסטינים, קיימים תיקי אכיפה רבים בתחום אותה תכנית שנפתחו נגד מבנים בלתי-חוקיים שנבנו על-ידי ישראלים. המשיבים מוסיפים וטוענים כי טענת העותרת שלפיה היא מחזיקה במקרקעין לפחות עשר שנים, אינה מבוססת; וכי תצלומי אוויר מוכיחים שבשנת 2016 המבנה עוד לא הוקם ובשנת 2017 המקרקעין הסמוכים למבנה לא היו מעובדים. אשר לטענת העותרת כי הממונה לא מוסמך לשקול שיקולים תכנוניים, המשיבים טוענים כי הממונה מקצה קרקעות בהתאם לכללים המקובלים ברשות מקרקעי ישראל; וכי ככלל, הממונה אינו מקצה מקרקעין לשימוש שאינו תואם את התכנית החלה עליהם.

4.

בהחלטתי מיום 7.2.2022, הוריתי לעותרת להתייחס לטענת המשיבים שלפיה צו הפינוי הנזכר בעתירה לא מתייחס למקרקעין שבעניינם נפתח תיק האכיפה הנדון, אלא למקרקעין סמוכים, שבהם מתבצע עיבוד חקלאי. בתשובתה, הבהירה העותרת כי היא "עומדת על כל טיעוניה" למעט בנוגע לצו הפינוי האמור, שאכן מתייחס למקרקעין סמוכים, ולא למקרקעין מושא העתירה.

דיון והכרעה

5.

דין העתירה להידחות על-הסף ממספר טעמים, כפי שיבואר להלן.

6.

אשר לדרישת העותרת כי נורה לממונה להתיר את המגורים ואת השימוש במבנה, מקובלת עלי עמדת המשיבים שלפיה הבקשה שהגישה העותרת לא יכולה להחליף את הסדרת מבוקשה בערוצים המקובלים שנקבעו על-ידי הרשויות המוסמכות. לפיכך – הסדרה של המבנה במישור התכנוני צריכה להיעשות אל מול מוסדות התכנון הרלוונטיים; והסדרת זכויותיה הנטענות של העותרת במישור הקנייני – צריכה להיעשות אל מול הממונה, בהתאם לדרכים שהותוו לעניין זה. לא נעלמה מעיני טענת העותרת שלפיה היא אינה מגישה בקשה להקצאת המקרקעין "בין השאר משום שבחברה הפלסטינית בקשה זו שקולה לבגידה"; אולם אין בנימוק זה, בלי להביע עמדה באשר לנכונותו, כדי לאפשר "עקיפה" של ההליכים הדרושים לשם הסדרת זכויות קנייניות במקרקעין באזור יהודה והשומרון, כל עוד הליכים אלה (שכלל לא נתקפו בעתירה) עומדים בעינם. למעלה מן הצורך יוער בתמצית, כי גם טענתה של העותרת נגד סמכותו של הממונה להתחשב בייעוד התכנוני של המקרקעין – אינה מתיישבת עם מושכלות יסוד.

8.

אשר לדרישתה החלופית של העותרת – כי נורה על "הקפאה" של החלטת הממונה ושל צו ההריסה שניתן ביחס למבנה, עד למיצוי הליך משפטי בנוגע לצו הפינוי – הרי שדרישה זו אינה רלוונטית, בשים לב להבהרה שלפיה צו הפינוי לא מתייחס למבנה, אלא למקרקעין שסמוכים לו. בנסיבות אלו, גם טענות העותרת לאפליה בנוגע לצווי פינוי שנמסרו במרחב – אינן רלוונטיות לעתירה זו, שעוסקת במבנה שנבנה ללא היתר (יוזכר, כי הליכי אכיפה במרחב ננקטו גם ביחס לבינוי בלתי-חוקי של ישראלים; וכי מכל מקום, עתירה בנוגע לענייני תכנון ובנייה באזור יהודה והשומרון צריכה להיות מוגשת לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, בהתאם לסעיף 5א(א)(1) ולתוספת הרביעית לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000).

9.

סוף דבר : העתירה נדחית .

העותרת תישא בהוצאות המשיבים, בסך של 3,000 ש"ח.