בג"ץ 8486/17 סופיה סוקורנקו נ. משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה

עיינתי בתשובת המשיב ולא מצאתי בגדרה הסבר מספק לשאלה מדוע נדרש פרק זמן של כשמונה חודשים בין מועד עריכת הראיון הראשון לעותרת (15.2.2017) לבין המועד שבו הוחלט כי קיים צורך בבירור עובדתי נוסף (25.10.2017). זאת ועוד: לאורך החודשים האמורים פנתה העותרת למשיב כמה וכמה פעמים, אך לא עלה בידה לקבל מענה ענייני וברור לגבי סטטוס הבקשה, הסיבה להתמשכות הטיפול בה והצפי המשוער לסיום הטיפול. ודוק: מעיון בנספחי העתירה עולה כי ביום 17.9.2017 הודיע בה כוח העותרת כי נוכח פרק הזמן שחלף ובהיעדר תשובות ברורות לגבי פשר העיכוב, ככל שלא יתקבל עדכון מתאים עד ליום 19.9.2017 תיאלץ העותרת לפנות לבית המשפט (ובפועל המתינה העותרת קרוב לחודש וחצי נוספים עד להגשת העתירה).

בנסיבות אלה, דומני כי קמה הצדקה מבחינתה של העותרת להגשת העתירה.

ודוק: דינה של הבקשה לפסיקת הוצאות להתקבל גם אם אניח כי יש ממש בטענת המשיב לפיה ההחלטה לקיים לעותרת ראיון נוסף - אשר בעקבותיו ניתנה החלטה בבקשתה - התקבלה עוד טרם הגשת העתירה וללא קשר אליה. אכן, "לעיתים, אי קבלת מענה ענייני על-אף פניות חוזרות ונשנות לרשות הרלוונטית, יצדיק כשלעצמו את הגשת העתירה ואת חיוב המשיבים בהוצאות העותרים בגין כך, וזאת גם אם לא הוכח כי הגשת העתירה היא שהובילה לקבלת הסעד העיקרי שהתבקש במסגרתה" ( בג"ץ 7505/10

ראש מועצת הכפר חרבתא בני-חארת נ' המפקד הצבאי , פיסקה 4 והאסמכתאות הנזכרות שם (25.7.2011)).

התוצאה היא כי הבקשה לפסיקת הוצאות מתקבלת. בנסיבות העניין יישא המשיב בהוצאות לטובת העותרת בסכום של 4,000 ש"ח. כמו כן, האגרה ששולמה בגין העתירה תושב לעותרת בניכוי הסכום הקבוע בפרט 33 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007.