פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
8490/17 -
ו'
לפני:
כבוד הרשם רון גולדשטיין
העותרים:
1. לואי עיסא דיאב הביל
2. ד"ר הדיל בשיר רבאח פרואנה
3. גב' חנאן מוחמד חסן עואד
4. עמותת גישה- מרכז לשמירה על הזכות
לנוע
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הביטחון
2. מתאם פעולות הממשלה בשטחים
3. מנהלת תיאום וקישור לרצועת עזה
בקשה לפסיקת הוצאות; תשובת המשיבים;
תגובת העותרים לתשובת המשיבים
החלטה
1.
לפניי בקשה לפסיקת הוצאות בעתירה שבכותרת. הבקשה הועברה לטיפולי השבוע.
2.
העתירה שבכותרת הוגשה ביום 31.10.2017 ועניינה בבקשת העותרים 3-1 (להלן: העותרים ) לצאת מרצועת עזה דרך ישראל לארצות-הברית (העותר 1), לקטאר (העותרת 2) ולגדה המערבית (העותרת 3). בקשות העותרים הוגשו לטענתם בחודשים נובמבר 2016 (העותר 1), ספטמבר 2017 (העותרת 2) ואוגוסט 2017 (העותרת 3). יצוין, כי לטענת המשיבים בקשת העותר 1 התקבלה אצלם בחודש אוגוסט 2017. העותרים בתגובתם מיום 13.2.2018 לא חלקו על טענה זו של המשיבים.
3.
ביום 9.11.2017 – תשעה ימים לאחר הגשת העתירה – הגישו העותרים בקשה למחיקת העתירה וזאת בעקבות החלטת המשיבים מיום 2.11.2017 לאשר את יציאתם של העותרים מרצועת עזה, כמבוקש על ידם. ביום 14.11.2017 הורתה כבוד הרשמת ל' בנמלך
על מחיקת ההליך. בהמשך הוגשה על ידי העותרים בקשה לפסיקת הוצאות. המשיבים מצידם מתנגדים לבקשה.
4.
אמות המידה לעניין פסיקת הוצאות לעותר שחזר בו מעתירתו ללא הכרעה שיפוטית לגוף העניין נקבעו בבג"ץ 842/93 אל נסארסה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 (1994) ואלו הן: האם היה צידוק בהגשת העתירה מלכתחילה; האם העותר מיצה הליכים טרם הגשת העתירה; האם העתירה הוגשה ללא שיהוי; והאם הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד במובן זה שהיא זו אשר הניעה את המשיבים להעניק לעותר את הסעד שביקש במסגרתה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לפסוק הוצאות בהליך זה לטובת העותרים. זאת לאחר ששוכנעתי כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהתקיים בענייננו קשר סיבתי בין עצם הגשת העתירה לבין מתן ההחלטה בעניינם של העותרים בחלוף יומיים מעת הגשתה. לא נעלמו מעיניי טענות המשיבים כי ההחלטה בעניינם של העותרים 1 ו-2 התקבלה למעשה במקביל להגשת העתירה וללא קשר אליה ואולם מנקודת מבטם של העותרים 1 ו-2 הייתה הצדקה בהגשת העתירה וזאת בשים לב בעיקר ללוחות הזמנים אשר עליהם עמדו בפניותיהם למשיבים אשר נבעו ממועד פקיעת אשרות הכניסה למדינות שבהן ביקשו לבקר. מכל מקום, יש להזכיר בהקשר זה כי ההחלטות בעניינם נמסרו לעותרים רק לאחר הגשת העתירה. אוסיף כי בכל הנוגע לעותרת 3 ציינו העותרים ובצדק כי המשיבים לא הסבירו מדוע בקשתה לא טופלה עד לאחר הגשת העתירה. על רקע זה זכאים אפוא העותרים לפסיקת הוצאות ואולם בקביעת שיעורן יש ליתן את הדעת לכך שהעותרים לא הציגו תשתית עובדתית בדבר העלויות שהיו כרוכות מבחינתם בהגשת העתירה ובנוסף יש ליתן משקל לעובדה שהעתירה נמחקה ללא צורך בקיום דיון או בהגשת כתבי-בי דין מהותיים נוספים.
5.
על רקע האמור לעיל ומשאיזנתי בין השיקולים הצריכים לעניין החלטתי לחייב את המשיבים לשאת בהוצאות העותרים בסך כולל של 3,000 ש"ח.
ניתנה
היום, כ"ט באדר א התשע"ט (6.3.2019).
רון גולדשטיין, שופט
ר ש ם