בג"ץ 8495/10 נסרין אבו עאיש נ. מפקד אזור הגדה המערבית

עניינה של העתירה – בקשתם של העותרת 1 וילדיה לאפשר את מעברם מרצועת עזה לגדה המערבית, כדי שיוכלו להתגורר שם עם העותר 2, אבי המשפחה. העתירה הוגשה ביום 18.11.2010, ונקבעה לדיון, אך דיון לא התקיים בסופו של דבר, שכן ביום 5.4.2012 נמסר כי המעבר לגדה הוּתר ובכך נתייתרה העתירה. ביום 9.5.2012 מחקתי את העתירה והוריתי על החזר האגרה. נותרה לבירור שאלת ההוצאות. עיינתי בבקשה, בתגובה מטעם המשיבים וכן בתשובה לתגובה, ובאתי לכלל מסקנה כי אין מקום לפסיקת הוצאות במקרה זה לטובת העותרים.

כאמור, העתירה הוגשה בשנת 2010, והיא נתייתרה בטרם שהתקיים בה בירור כלשהו. בתגובת המשיבים נטען כי מעברם של העותרת וילדיה מרצועת עזה לאיו"ש התאפשר כחלק מיישומה של מחווה מדינית לנציג הקוורטט, ונוכח העובדה ששמה של העותרת נכלל ברשימה שגיבשה הרשות הפלסטינית במסגרת מחווה זו (יובהר כי לפי תגובת המשיבים, במסגרת צעד המחווה הוחלט על שינוי מענם של 5,000 מתושבי הרצועה). בתשובתם לתגובת המדינה טוענים העותרים כי הם אינם עומדים בקריטריונים של המחווה המדינית, כפי שצוינו על-ידי המדינה בהליך אחֵר. איני רואה להיכנס לעובי הקורה בשאלת הקריטריונים במסגרת הבקשה שלפניי. די שאומר כי אין באמור בתשובה לתגובה כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענה הברורה של המשיבים, כי בפועל מעברם של העותרת וילדיה התאפשר במסגרת יישום המחווה האמורה. אדגיש, כי העותרים אינם חולקים על הטענה ששמה של העותרת נכלל ברשימה שהגישה הרשות הפלסטינית.

לאור האמור, אין בידי לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין ההליך שבכותרת לבין מתן הסעד (ראו בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 (1993)). במצב דברים זה, ובשים לב לשלב הדיוני שבו נמחקה העתירה, לא ראיתי לפסוק הוצאות לטובת העותרים. בנסיבות העניין אמנע גם מחיוב העותרים בהוצאות לטובת המשיבים, בגין הבקשה שלפניי.