בג"ץ 8501/13 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ. שר הפנים

העתירה שבכותרת נמחקה בהסכמת הצדדים, ונותרה על פרק שאלת חיובו של המשיב בהוצאות.

המשיב אינו חולק על כך שהתייתרותה של העתירה נבעה מפניית העותרת אליו, אלא שלטענתו החל לפעול בעניין נשוא העתירה - איתור מועמדים ערבים לוועדות החקירה לבדיקת גבולות וחלוקת הכנסות בין רשויות בדרום הארץ - מיד עם פנייתה הראשונה של העותרת אליו, ביום 6.11.2013, טרם הגשת העתירה, וכי בפועל מונו נציגים כאמור סמוך לאחר הגשת העתירה (שניים ביום 31.12.2013 ושלישי ביום 21.1.2014). כן מוסיף המשיב כי לא הודע על כך לעותרת, אשר לטענתה פנתה למשיב פעמיים טרם הגשת העתירה, בשל תקלה. נוכח התקלה האמורה לא ניתן לומר כי הגשת העתירה לא היתה מוצדקת מבחינה סבירה ואובייקטיבית עת הוגשה, ועל כן סבורני כי אכן יש לחייב את המשיב - אשר בנסיבות המתוארות הותיר את הבקשה לשיקול דעת - בהוצאות העותרת.

יחד עם זאת לעניין שיעור ההוצאות יש ליתן משקל לכך שהמשיב החל לפעול בעניין נשוא העתירה עוד קודם להגשת העתירה ומשכך זו התייתרה סמוך לאחר הגשתה, כמו גם לכך שלא התקיים בעתירה דיון, על העלויות הכרוכות בכך, לכך שלא נדרשה הכרעה שיפוטית לגופם של דברים, ולכך שהעותרת לא ציינה מה היו הוצאותיה בפועל.

בנסיבות העניין ולאחר שאיזנתי בין כל השיקולים הצריכים לעניין ישא המשיב בשכר טרחת עורך-דין והוצאות העותרת בסך של 3,000 ש"ח (סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום החלטתי זו ועד לתשלום בפועל). כן תושב לעותרת האגרה, בניכוי הסכום הקבוע בפריט 33 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007.