בבית המשפט העליון
בשג"ץ 8510/02
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המערער:
פרויס הסגיל והדי, יו"ר עמותת בית-הכנסת בני ציון לעולי איראן
נ
ג
ד
המשיבה:
עו"ד חני אופק, פרקליטות המדינה
ערעור על החלטת רשם בית-המשפט העליון מיום 12.9.02 בבג"ץ 7838/02
בשם המערער: בעצמו
פסק-דין
המערער הגיש לפרקליטות המדינה ערר על החלטת משטרת אשקלון לסגור את תיק החקירה נגד מר אשר שוב – שהמערער הגיש תלונה נגדו – מחמת היעדר ראיות מספיקות. משדחתה פרקליטות המדינה את עררו, הגיש המערער עתירה לבג"ץ. בתאריך 5.8.02 נדחתה עתירתו משלא נמצאה עילה המצדיקה התערבות בהחלטתה של פרקליטות המדינה (בג"ץ 5025/02).
או אז הגיש המערער עתירה חדשה (בג"ץ 7838/02), בגידרה טען, כי במסגרת העתירה בבג"ץ 5025/02 העלימה פרקליטות המדינה ראיות מעיניו של בית-המשפט, וכן שיבשה הליכי חקירה ומשפט. כן הגיש העותר בקשה למתן פטור מתשלום אגרה.
רשם בית-המשפט העליון (השופט בעז אוקון) דחה את הבקשה למתן פטור מתשלום אגרה, בקובעו כי עתירתו של המערער מהווה "חוליה אחת בחוליות סדרתיות, אשר כבר נדונו על-ידי בית-המשפט ונדחו", וכי בנסיבות אלו ניתן לומר שעל-פני הדברים העתירה אינה מגלה עילה מספקת לצורך מתן הפטור.
מכאן הערעור שבפניי, בגידרו טען המערער, כי הינו מוגבל באמצעים וסובל מבעיות בריאותיות, וכי שגה הרשם כאשר לא נתן משקל ראוי לעניינה של העתירה ולחשיבותה. כן פרט המערער את טענותיו לגוף העתירה שהגיש בבג"ץ 7838/02.
עיינתי בטענות המערער, אך לא מצאתי בהן עילה המצדיקה התערבות בהחלטתו של הרשם. בית-המשפט רשאי להורות על מתן פטור מתשלום אגרה, אם ראה כי אין ביכולתו של המבקש לשלמה, וכי ההליך שהגיש מגלה עילה. ראו תקנה 13(ב) לתקנות בית משפט (אגרות), תשמ"ח-1987.
הגם שעל-פניו נראה כי מצבו הכלכלי של המערער הינו קשה, טענות המערער – לרבות הטענה בדבר העלמת ראיות – הובאו בפני בית-משפט זה בתאריכים 22.7.02 ו-28.7.02 ועמדו בפניו בטרם נתן את פסק-דינו בבג"ץ 5025/02. משכך, העתירה בבג"ץ 7838/02 אינה מעלה טענות חדשות ואינה מגלה לכאורה עילה במידה הנדרשת לשם היעתרות לבקשה למתן פטור מאגרה.
אשר-על-כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"א בטבת תשס"ג
(26.12.02).
ש
ו פ ט ת