בג"ץ 8510/11 ליאלי גולאני נ. בית הדין הארצי לעבודה

השופטת מ' נאור :

1.

העותרת לא זכתה במכרז לתפקיד מנהלת בית ספר לשנת הלימודים תשע"ב. היא הגישה עתירה מינהלית לבית המשפט לענינים מינהליים שנדחתה מפאת העדר סמכות עניינית. לאחר מכן הגישה תובענה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים בה ביקשה לבטל את הודעת הזכייה במכרז ולהצהיר עליה כזוכה. יחד עם התביעה הגישה העותרת בקשה לסעד זמני שיימנע את יישום הזכייה במכרז (להלן: הבקשה ) . בבקשה טענה העותרת שתי טענות עיקריות: האחת – שהזוכה לא עמדה בתנאי הסף למכרז כיוון שאין לה תואר שני מוכר; השניה – שעמדתו של המפקח על בית הספר, לפיה העותרת נכשלה בעבודתה כמנהלת בית הספר בשנת הלימודים תשע"א, אינה נכונה. בהחלטה מיום 6.9.2011 (ס"ע 28121-08-11 גולאני נ' עיריית ירושלים – אגף החינוך, סגן הנשיאה א' אברהמי ונציגי ציבור א' לוי ו- ח' אהוד

(להלן: ההחלטה )) , קבע בית הדין האזורי

שהעותרת השתהתה בהגשת הבקשה (ממועד קבלת הודעה על תוצאות המכרז ביום 28.6.2011 לכל המאוחר ועד הגשת הבקשה ביום 16.8.2011), עד כדי כך שמתן סעד זמני יהיה למעשה צו עשה להפסקת עבודת הזוכה כמנהלת בית הספר לקראת שנת הלימודים. צו כזה יינתן רק בנסיבות חריגות. נקבע, לגוף הבקשה, כי העותרת לא הראתה זכות לכאורה ולא הראתה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. עוד נקבע, כי לזוכה תואר שלישי מוכר, כך שאף שהתואר השני שלה אינו ממוסד מוכר, התואר השלישי הוא בבחינת "מרובה המכיל את המעט", והזוכה עמדה בתנאי הסף למכרז. על אף טענותיה הרבות של העותרת לפיהן "חבורה" של מבקשי רעתה התנכלה לה בשנת הלימודים תשע"א והכשילה אותה, בית הדין האזורי העדיף את עדותו "הברורה וחד משמעית" של המפקח על בית הספר, אותה הוא מצא כמהימנה, לפיה העותרת לא עמדה בהצלחה בניהול בית הספר בשנת הלימודים תשע"א. בית הדין האזורי מצא כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבות שבפניו, שכן שנת הלימודים עמדה להתחיל, ומדובר בבית ספר חדש, שראוי לסייע בפתיחתו כדי שניתן יהיה לספק שירותים חיוניים לתלמידיו.

2.

העותרת הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי דחה את בקשת רשות הערעור (בר"ע 44658-09-11 גולאני נ' עיריית ירושלים – אגף החינוך (טרם פורסם, 26.9.2011), השופט ש' צור ). בית הדין הארצי עמד על ההלכה, לפיה ככלל אין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות הערכאה הדיונית בבקשות למתן סעד זמני, אלא במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן. לגופו של ענין, קבע בית הדין הארצי כי בית הדין האזורי, אשר שמע עדות, קיבל החלטה מנומקת ומבוססת היטב בממצאים העובדתיים הלכאוריים ובמסקנותיה המשפטיות. מכאן העתירה שבפנינו, לביטול החלטת בית הדין הארצי לעבודה וההוצאות שנפסקו נגד העותרת ולביטול המכרז.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. אף שהעותרת הפנתה לפסיקה בענין חובת בית הדין לעבודה לפעול בהתאם לכללי הצדק הטבעי (ראו בג"ץ 4057/00 ישקר בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נה(3) 734, 741 (2001)),

ואף שהיא חזרה מספר פעמים על הטענה שהחלטת בית הדין הארצי פגעה בכללים אלה, היא לא פירטה כיצד. ככל שניתן להבין את העתירה, העותרת רואה בעצם דחיית טענותיה לגוף הענין פגיעה, כביכול, בכללי הצדק הטבעי. לכך אין יסוד, שהרי מהותו של ההליך השיפוטי היא הכרעה בין טענות של צדדים ניצים. כללי הצדק הטבעי באים להבטיח שהכרעה זו תהיה הוגנת, והם כוללים מתן הזדמנות לכל צד להשמיע טענותיו, איסור על משוא פנים וחובת ההנמקה (בג"ץ 3914/92 לב נ' בית הדין הרבני האזורי (לא פורסם, 10.2.1994), פסקה 11 לפסק הדין; בג"ץ 4260/05 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם, 14.6.2005), פסקה 4 לפסק הדין; יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ב 1290-1291 (מהדורה 2, 2011); ראו והשוו דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 461 (2010)). העותרת לא פירטה, וממילא לא ביססה, כיצד ההליכים בפני בית הדין לעבודה נוהלו תוך פגיעה בכללים אלה. הטענות האחרות שבעתירה הן במהותן ניסיון לערער על החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה. אלא שבית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה (בג"ץ 4085/10 לוי נ' בית הדין הארצי לעבודה (טרם פורסם, 6.6.2010)). בית משפט זה מתערב בפסקי דין כאלה רק במקרים חריגים בהם לא רק שנפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין, אלא שבנוסף לכך הצדק מחייב את תיקון הטעות. שיקול מנחה לעניין קיום התנאי של "טעות משפטית מהותית" הוא האם הסוגיה היא בעלת חשיבות משפטית וציבורית כללית (ראו בג"ץ 7609/09 שילוני נ' בית הדין הארצי לעבודה (טרם פורסם, 7.9.2010) והאסמכתאות בפסקה 10 שם). לא עולה מהעתירה שנפלה בהחלטת בית הדין הארצי טעות מהותית שכזו. תנאי הסף במכרז שבנדון דרש תואר שני (כאשר לא צוין תואר שני "מוכר"), ונקבע כי לזוכה תואר שלישי

מוכר. ככלל, תכלית תנאי הסף בענין תואר שני היא לוודא שלזוכה תהא לפחות

רמת השכלה זו. חסימת מועמד שיש לו רמת השכלה גבוהה יותר אינה משרתת תכלית זו ואף עשויה לסכל את הניסיון לאתר את המועמד הטוב ביותר מבין המועמדים. כך, אין לראות בקביעת בתי הדין לעבודה, לפיה תנאי הסף בענין תואר שני אינו חוסם את מועמדותה של בעלת תואר שלישי מוכר, כטעות, לא כל שכן "טעות מהותית" המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. זאת, בין אם נפרש תנאי סף זה לפי מבחן התכלית, מבחן כוונת מפרסם המכרז, מבחן הבנת המציע הסביר (שמואל הרציג ורונית גרבר דיני מכרזים

כרך ד חלק 2 625-626 (מהדורה 2, 2010) ואסמכתאות שם, ויצוין כי ע"א 3195/97 א. אלדן אלמנטים אורבניים בע"מ נ' רשות שדות התעופה בישראל (לא פורסם, 6.7.1998) שאוזכר שם הוכרע לפי מבחן הבנת המציע הסביר) או לאור חוק יסוד: חופש העיסוק (ראו עומר דקל מכרזים כרך 1 278-279 (2004)).

4.

העתירה נדחית.