בג"ץ 8510/99 נעמאן סלאח נ. מחמוד ג'בארין

1.המבקש נפגע בתאונת דרכים שהוכרה גם כתאונת עבודה כמשמעותה בהוראת סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה1995-. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה את דרגת נכותו היציבה, בשל פגיעתו בתאונה, בשיעור של 9.75% - זאת מחמת צירוף שתי קביעות המתייחסות כל אחת לשברי דחיסה שנגרמו לו ואשר על-פי כל אחת מהן הוערכה נכותו בשיעור של 5%. בית משפט השלום העריך את כלל נזקיו של המבקש בשיעור של 117,740 ש"ח ופסק לו פיצויים, בהתאם, בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה ובצירוף שכר טרחת עורך דין.

על פסק הדין הזה ערער המבקש בפני בית המשפט המחוזי. בין לבין, התכנסה הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי מחדש וקבעה כי חלה החמרה במצב בריאותו של המבקש, היא העריכה את נכותו היציבה בשיעור של 19%.

בעקבות קביעה זו פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה להרשות לו להגיש כראיה נוספת בערעור את פרוטוקול הועדה הרפואית. בד בבד צמצם המבקש את ערעורו להגדלת סכום הפיצויים בשל ההחמרה בדרגת נכותו הרפואית. הוא ציין בכתב הערעור כי אם ידחה בית המשפט של ערעור את הבקשה להבאת ראיות נוספות ימחק הערעור.

2.בית המשפט המחוזי דחה את הערעור מכוח תקנה 460 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- וקבע כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין.

ערעור שכנגד שהגישו המשיבים נדחה אף הוא.

היום עותר המבקש להתיר לו לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. הוא סבור כי הראיה הנוספת שביקש להביא נוגעת לנתון בסיסי באשר לקביעת גובה הפיצויים, עובדה שהצדיקה לדעתו, להיעתר לבקשתו ולקבל את הערעור.

דין הבקשה להידחות.

3.אכן, בית המשפט לערעורים עשוי לחרוג מן הכלל שלא להתיר הבאת ראיות חדשות בערעור בנסיבות מיוחדות. בתביעות פיצויים בגין נזקי גוף, מקום בו עוסק בית המשפט, בין היתר, בהערכות בדבר נזקים עתידיים, בהתבססו על נתונים שעשויים להשתנות, אין די בעצם השינוי כדי להתיר הבאת ראיות חדשות בערעור. גם הנתונים החדשים שיובאו עשויים להשתנות עד שלא יהא קץ להתדיינות. לכלל הזה יש חריג: במשפטי נזיקין עשוי בית המשפט לערעורים להיעתר לבקשה להבאת ראיות נוספות מקום בו יתברר כי התערער כל הבסיס שעל יסודו נערך חשבון הפיצויים בערכאה הראשונה (ע"א 597/89 טויטו ואח' נ' כמאל ואח' , פ"ד מז(2) 874).

אין לומר בשום פנים כי כך הוא המקרה כאן.

היום שב המבקש ומעלה טענות נוספות כנגד קביעותיו של בית משפט השלום, גם כאלה שאינן כרוכות בראיה החדשה האמורה, אולם על אלה ויתר כבר במסגרת הערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי.

התוצאה מכל אלה היא שדין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תשובה אין גם צו להוצאות.