בג"ץ 8518/04 אמה אהרונוב נ. טיפול לכל -מדיקל בע'מ

השופט א' א' לוי:

1.העתירה שבפנינו מופנית כנגד החלטתו של בית-הדין הארצי לעבודה מתאריך כ"ד באב תשס"ד (11.8.2004). בהחלטתו דחה בית-הדין (כבוד הנשיא ס' אדלר) את בקשתה של העותרת להתיר לה לערער על החלטה של בית-הדין האזורי לעבודה בחיפה – אשר בפניו מתנהלת תביעתה נגד המשיבה 2 – החלטה אשר דחתה בקשה של העותרת להורות על גילוי מסמכים.

בית-הדין הארצי לעבודה הסביר, כי זו לעותרת פעם שנייה שהיא פונה לקבלת הסעד המבוקש, ואף בקשתה הקודמת נדחתה בהעדר עילה. לא זו אף זו, להליכים בבית-הדין הארצי לעבודה קדמה שורה של בקשות דומות שהגישה העותרת לבית-הדין האזורי בחיפה, ושכולן נדחו לאחר שנקבע כי כל המסמכים הרלוואנטיים להליך כבר נחשפו בפניה.

2.בעתירתה שבפנינו מגוללת העותרת – שאינה ולא הייתה מיוצגת לכל אורכם של ההליכים המשפטיים בעניינה – שורה ארוכה של טענות. מעיון בעתירה ובכל נספחיה מתברר, למרבה הצער, כי העותרת – שהינה גמלאית בת 64, עולה חדשה, אינה שולטת בשפה העברית על בוריה – חשה כי המערכת המשפטית מתנכלת לה, וכי שיקולים אישיים הם שעמדו בבסיס החלטותיהם של שופטי בית-הדין לעבודה, כמו גם של רשם בית-משפט זה אשר דן בבקשתה לפטור מאגרה.

3.יש להצר על מצב דברים זה, ומוטב היה לו הייתה העותרת נעזרת בסיוע משפטי, אשר היה מקל עליה בהבנת הכללים הדיוניים הנהוגים בבתי-המשפט, ובתוך כך חוסך ממנה את ההוצאות שהושתו עליה בכל אחד מן ההליכים. ועוד יש להעיר, כי אין זה מן הראוי כי בעל-דין יפנה אצבע מאשימה אישית כלפי שופט הדן בעניינו, אך משום שאינו שבע רצון מהחלטותיו.

4.לגופם של דברים, הכלל הוא שבית-המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית-הדין הארצי לעבודה, והוא יתערב בהן רק במקרים חריגים בהם שיקולים מיוחדים של צדק מחייבים זאת, או כשנפלה בהן טעות משפטית מהותית. אין הטענות שמעלה העותרת בעתירתה מצביעות על קיומה של אחת מעילות אלה.

עם זאת, מעבר לנדרש וכדי להניח את דעת העותרת, עיינו היטב בהחלטתו של בית-הדין הארצי לעבודה, והואיל ובקשתה של העותרת מבית-הדין הארצי התייחסה להחלטת ביניים של בית-הדין האזורי, להבדיל מפסק-דין סופי, בדין נקבע כי זוהי בקשה למתן רשות ערעור. ומשהתברר כי הבקשה – שהיא כאמור שנייה במספר – אינה מגלה עילה להתערבות בהחלטתו של בית-הדין האזורי, בדין היא נדחתה.

5.לא מצאנו איפוא כל פגם בהחלטתו של בית-הדין הארצי לעבודה, ומשכך אין מנוס מדחייתה של העתירה על הסף. אין לנו אלא לקוות כי העותרת תשכיל להבא לנהל את ענייניה המשפטיים בשום שכל, וכי יהא בדבר כדי להקהות את התחושות הקשות המקננות בה לעת הזו.

העתירה נדחית.