פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
8520/12 -
ז'
לפני:
כבוד השופט א' שהם
העותרים:
1. מרווה אבו חבלה
2. סלימאן אבו חבלה
3. עבד אל כרים אבו חבלה
4. סונדוס אבו חבלה
5. רדא אבו חבלה
6. נור אבו חבלה
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. מנהל רשות האוכלוסין
3. מנהלת לשכת האוכלוסין בנתניה
4. יו"ר הוועדה לעניינים
הומניטאריים לממשלה
בקשה למתן צו ביניים
בשם העותרים
:
עו"ד יואל פרץ
בשם המשיבים:
עו"ד רן רוזנברג
החלטה
1.
ביום 16.7.2014, ניתן פסק הדין בעתירתם של העותרים, במסגרתה התבקשו המשיבים ליתן לעותר 2 (להלן: העותר ) רשיון ישיבת קבע בישראל מטעמים הומניטאריים מיוחדים ולפי סעיף 3א1(א) לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. בפסק הדין, שניתן לאחר דיון בעתירה, הובהר, כי העותרים חזרו בהם מעתירתם, תוך שמירה על מלוא זכויותיהם וטענותיהם. עוד נקבע, כי בא כוח העותרים " רשאי לפנות תוך 30 ימים למשיבים בבקשה חדשה בעניינם של העותרים שתבוא בפני הועדה לעניינים הומניטאריים ". בהסכמת המשיבים, נקבע בפסק הדין כי המשיבים ימנעו מהרחקתו של העותר אל מחוץ לגבולות המדינה, וזאת במהלך 90 הימים לאחר מתן פסק הדין. עוד צויין, כי " בתום תקופה זו ובהעדר כל החלטה אחרת, על העותר 2, בהסכמתו, לעזוב את תחום מדינת ישראל ".
2.
ביום 7.11.2017, למעלה משלוש שנים לאחר מתן פסק הדין בעתירה, הוגשה בקשה מטעם העותרים לפיה " בהמשך לפסק הדין [...] מבוקש ליתן צו ביניים ", לפיו ימנעו המשיבים מהרחקתו של העותר אל מחוץ לישראל. בבקשה נטען, כי " לאחר קבלת פסק הדין ", הגיש העותר בקשה לקבלת מעמד בישראל, ובעקבותיה נערכה לעותרים 1 ו-2 ולבא כוחם, פגישה במנהל לשכת האוכלוסין בנתניה, וזאת במהלך חודש דצמבר 2016. ואולם, אף שנמסר במהלך הפגישה כי הבקשה תטופל בתוך כ-6 חודשים, טרם טופלה הבקשה. מכאן בקשתם הנוכחית של העותרים.
המשיבה, בתגובתה מיום 20.12.2017, מתנגדת לבקשה, אם משום כלל סופיות הדיון, ואם משום שהבקשה לצו הביניים מרמזת, כי העותר עשה דין לעצמו, מאחר שלא עזב את תחום המדינה, כנדרש בפסק הדין.
3.
אכן, כל עוד לא הוגשה על ידי העותרים עתירה חדשה, תם ונשלם הדיון בשאלת מעמדו של העותר בישראל. החל ממועד מחיקת העתירה, לא ניתן להגיש בקשות נוספות במסגרתה, לרבות בקשה להאריך את צו הביניים שניתן עוד ביום 27.10.2013, במעמד ההחלטה על עריכת הדיון בעתירה (ראו, למשל, בג"ץ 7292/14 מוסא נ' שר הבטחון , פסקה 9 (22.10.2017); בגץ 5584/16 אבו קמל נ' ממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש באזור יהודה ושומרון (15.11.2016)).
יתר על כן, פסק הדין קבע מפורשות, כי צו הביניים יוארך ב- 90 ימים נוספים, וזאת על מנת לאפשר לעותר להגיש בקשה חדשה להסדרת מעמדו. לפיכך, וודאי שבחלוף למעלה מ-3 שנים, לא ניתן לבקש להאריך את תוקפו של אותו צו. לבסוף, לא ניתן להתעלם מהעובדה, כי העותרים נמנעו מלהבהיר בבקשתם, האם העותר מילא אחר הוראת בית משפט זה, ועזב את תחומי מדינת ישראל עד לתאריך 16.10.2014, כקביעת פסק הדין. אף אם העותר הגיש את בקשתו בסמוך ל" אחר קבלת פסק הדין ", וגם זאת לא ניתן לדעת, הרי שהעותרים לא המציאו כל החלטה המאריכה את שהותו בישראל, עקב הגשת בקשה זו. לפיכך, עולה חשש לא מבוטל, כי העותר לא עזב את תחומי המדינה, והדברים אמורים ביתר שאת כאשר בחודש דצמבר 2016 נכח העותר בפגישה שהתקיימה בלשכת האוכלוסין בנתניה. בנסיבות אלו, לא זו בלבד שהבקשה לוקה בחוסר נקיון כפיים מחמת אי גילוי העובדות הרלוונטיות, אלא שנראה על פניו כי העותר הפר את הצו השיפוטי, ועשה דין לעצמו. בנסיבות אלו, אין כל מקום להדרש לבקשה (בג"ץ 6662/17
קאסם נ' מדינת ישראל - רשות מקרקעין ישראל (10.9.2017); בג"ץ 9991/16 עבד רבו נ' שר הפנים (2 6.2.2017); בג"ץ 7415/15 פלוני נ' משרד הפנים (24.12.2015)).
4.
הבקשה למתן צו ביניים נדחית בזאת.
לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, ז' בטבת התשע"ח (25.12.2017).
ש ו פ ט